שגיא ואח' נ' חסן ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 6.9.12 בראש העין.

2. לטענת התובעת, נהגה במכוניתה ברחוב שבזי והנתבע 1 יצא מחניה ליד המדרכה לתוך נתיב נסיעת התובעת, על מנת לבצע פניית פרסה. התובעת צפרה להזהירו אך התאונה היתה בלתי נמנעת.

3. לטענת הנתבע 1, לא חנה בצד הדרך, אלא נסע ברחוב שבזי ופנה לרח' גרונר. הנתבע טען כי אותת והחל לפנות. הנתבע טען כי הבחין בתובעת מבצעת עקיפה על פס לבן והצליח להסיט רכבו מעט ימינה כדי לאפשר לה לעבור את רכבו, אך ללא הצלחה וכאשר ניסתה התובעת לחזור לנתיב הנסיעה המותר פגעה בדלת רכבו ובכנף הסמוכה לה. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין נזקיו מהתאונה.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה. וכן הנתבע 2 אשר הגיע למקום לאחר התאונה.

דיון:

5. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נסעה ברחוב שבזי ומכונית הנתבע חנתה בצד הדרך. התובעת טענה כי הנתבע נעמד בצד והחל לאותת במטרה לבצע פניית פרסה וכאשר התובעת חלפה על פניו נכנס לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה. התובעת טענה כי הספיקה לצפצף אך לא הספיקה למנוע את התאונה. התובעת טענה כי רצתה לברוח מעט שמאלה אך משאית בנתיב הנגדי לא אפשרה זאת.

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נסע ברחוב וביקש לפנות שמאלה. הנתבע אותת שמאלה והמתין שהכביש יתפנה. הנתבע טען כי משאית בנתיב הנגדי אילצה רכבים לעבור לנתיב שלו. הנתבע טען כי הבחין בתובעת נוסעת מאחוריו ולפתע פגעה בו. הנתבע הכחיש את גרסת התובעת לתאונה וטען כי התאונה ארעה באמצע נתיב הנסיעה וכי לא עמד בצד הדרך בטרם ארעה התאונה.

העד מטעמו העיד כי לאחר התאונה התנצלה התובעת בפניו וטענה כי חשבה שתספיק לחזור לנתיב, אך אז הבחינה במשאית מצד שמאל, הבינה שלא תוכל לעבור בין שתי המכוניות וסטתה ימינה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שיש להטיל את האחריות על התאונה בחלקים שווים על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

הכלל הידוע הוא כי המוציא מחברו עליו נטל הראיה. במקרה דנן של גרסה מול גרסה, יש לכאורה לדחות את גרסאות התובעת/התובעים שכנגד ולבחון את גרסאות הנתבעים/הנתבעת שכנגד בלבד.

8. סבורה אני כי אם נאמץ את גרסת הנתבע ביחס לתביעת התובעת, הרי שיש להטיל עליו אחריות שכן הבחין בתובעת מבצעת עקיפה והיה עליו להמתין עם ביצוע הפנייה עד שתשוב לנתיב הנסיעה. מנגד אם נאמץ את גרסת התובעת ביחס לתביעת התובעים שכנגד, הרי שיש להטיל אחריות על התובעת, שכן הבחינה בנתבע 1 עומד, מאותת שמאלה ומבקש לבצע פניית פרסה. לפיכך, היה עליה לעצור את רכבה וליתן לנתבע להשלים את פנייתו ולא להמשיך בנסיעתה עד שנתיב הנסיעה פנוי.

משלא עשו כן הרי הם האחראים לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שמאותם טעמים בדיוק מוטל על כל אחד מהצדדים "אשם תורם" לקרות התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת/תובעים שכנגד "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,894 ₪ (המהווים 50% ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 5.11.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך של 3,773 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 27.11.12, ועד התשלום בפועל.

בנסיבות המקרה שלפניי, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.