שגב עידו נ' רבני יגאל

פסק דין

מבוא

ראשיתה של התביעה שבפני, בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי הנתבע, בטענה של כשלון תמורה. ביום 15.12.09 החליט כב' הרשם נ' פלקס, לקבל את ההתנגדות. בעקבות דיון מקדמי אשר נערך ביום 13.06.10 בפני כב' השופטת ע' אבמן-מולר, הועבר התיק לשמיעת הוכחות בפני.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שביום 21.08.09 נחתם בין התובע לבין מר מרדכי קדוש (להלן- "קדוש"), זיכרון דברים, למכר דירה ברח' גרינברג בירושלים. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבמועד החתימה על זיכרון הדברים ניתן לתובע שטר החתום על ידי הנתבע, בסכום של 20,000 ₪ (להלן- "השטר הראשון"). אין בין הצדדים גם מחלוקת על כך שהשטר נושא התביעה שבפני (להלן- "השטר השני"), ניתן לתובע חלף השטר הראשון.

תמצית טענות הצדדים

לטענת הנתבע, נועדו השטר הראשון והשטר השני כאחד, להעיד על רצינות הכוונה להתקשר בעסקת מכירת הדירה, וכן להוות מקדמה על חשבון התמורה העתידה להשתלם עבור הדירה. כיון שלבסוף בוטל זיכרון הדברים, או הופר, והדירה לא נמכרה, לא ניתנה תמורה בעד השטר, ולפיכך החיוב על פיו מבוטל. עוד טען הנתבע שהפרת החוזה נעשתה על ידי התובע, אשר הודיע לעורכת דינו של הנתבע שזיכרון הדברים אינו מחייב אותו, ואשר סירב להעביר לה פרטים על הממכר.

לטענת התובע, נועד השטר להבטיח את ביצוע העסקה. התמורה שנתן בגינו הינה הימנעותו מלמכור את הדירה לאחר, ועל כן אין בסיס לטענת כשלון התמורה. כיון שהעסקה לא יצאה לבסוף אל הפועל, לאחר שהנתבע הפר את זיכרון הדברים, נותר השטר בידי התובע והוא זכאי לפרעו כפיצוי מוסכם על כך שהעסקה לא הושלמה. התובע הפנה לחזקות הקבועות בחוק, וטען שהנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו לסתרן.

גרסת התובע

בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע שבמועד החתימה על זיכרון הדברים, נמסר לו השטר הראשון על ידי קדוש, כבטחון לביצוע העסקה.

מספר שעות לאחר החתימה על זיכרון הדברים, הבחין התובע, לטענתו, שהתאריך לפדיון השטר הראשון הינו תאריך דחוי, לחודש ימים לערך, בניגוד למוסכם בין הצדדים. על כן התקשר לנתבע וביקש ממנו סכום מיידי במזומן. הנתבע התחייב בפניו באותה שיחה שההסכם למכירת הדירה ייחתם ביום 24.08.09, ובמועד זה יעביר לתובע סכום גבוה יותר מהסכום המבוקש.

פורט בתצהיר העדות הראשית שהצדדים נפגשו לבסוף ביום 26.08.09 ומשלא הגיעו להסכמה על אופן התשלום הכולל עבור הדירה, נפגשו בשנית למחרת, ביום 27.08.09. באותה פגישה, ביקש קדוש לפצל את הסכמי המכר, בשל שיקולי משכנתא ומיסוי, ולאחר שהתובע סרב לכך, ביקש קדוש ארכה נוספת. למחרת היום הודיע קדוש שהוא מסכים לחתום על הסכם, ושהנתבע ירכוש את הדירה ביחד עימו. קדוש הפנה את התובע אל הנתבע לקבלת סכום של 20,000 ₪ במזומן.

כאשר הגיע התובע לביתו של הנתבע על מנת לקבל את הסכום, הופתע לטענתו לגלות שמדובר בשיק, הוא השטר השני, ולא בסכום במזומן. הנתבע הבהיר לו במהלך הפגישה ביניהם כי מדובר ב"שיק מזומן" ועל כן הסתפק בו. באותו מועד קבעו הצדדים להיפגש ביום 30.08.09 במטרה לחתום על ההסכם, ואולם במועד האמור ביקש קדוש לפתע לדחות את מועד החתימה על ההסכם, בטענה שברצונו להיות מיוצג על ידי עו"ד.

לטענת התובע, רק למחרת גילה שהשטר השני בוטל. ההסבר שניתן לו לטענתו על ידי קדוש היה שהביטול נעשה עקב גניבת פנקס שיקים של הנתבע. לטענת התובע מיום ביטול השיק התחמק קדוש ממתן תשלום חליפי לשטר השני, אשר כאמור בוטל. בעקבות התחמקויות אלו, איבד התובע את אמונו בקדוש ובנתבע, והודיע לקדוש ביום 7.9.09 על ביטול העסקה.

גרסת הנתבע

בתצהירו טען הנתבע שבמועד חתימת זיכרון הדברים נמסר לתובע השטר הראשון. לטענתו, ביום 28.08.09 התקשרה אליו בתו בבהילות, וטענה שלתובע רוכש רציני לדירה, וכי אם לא ישלמו לו באופן מיידי סכום של 20,000 ₪ במזומן, ימכור את הדירה לאחר. הנתבע ציין שרכישת הדירה הייתה חשובה לבתו ולקדוש, בין היתר משום שהדירה נמצאת בקומת קרקע, והתאימה לצרכי בנם הנכה הנעזר בכיסא גלגלים. על כן מסר לתובע ביום 28.08.09 את ההמחאה נושא התביעה שבפני.

במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני, העיד הנתבע שהוא מסר את השטר השני ביום שישי, במטרה שהעסקה תחתם ותמומש ביום ראשון שלאחר מכן. ואולם ביום ראשון הודיע לו קדוש שהתובע לא חותם על ההסכם ולא נותן לעורכת הדין מ' בקרמן, אשר נבחרה לייצגם בעסקת המכירה, פרטים אודות הדירה. זאת ועוד, נאמר לו שבשיחה בין עורכי הדין אמר ב"כ התובע לעו"ד בקרמן שזיכרון הדברים אינו מחייב אותם. בהתאם להנחייתה של עורכת הדין, ביטל הנתבע את השטר השני.

גם קדוש העיד במהלך דיון ההוכחות על כך שביטול ההמחאה נעשה בהוראתה של עו"ד בקרמן. עו"ד בקרמן, אשר העידה בפני, הצהירה מצידה שיצרה קשר עם עורך דינו של התובע בקשר לפרטי הנכס, ואולם הוא טען בפניה שאינו מתכוון לקיים את עסקת המכר, על אף זיכרון הדברים. בדיון ההוכחות העידה עו"ד בקרמן שלאור הדברים האמורים, היא הורתה לנתבע לבטל את ההמחאה, משום שב"כ התובע מסר לה שזיכרון הדברים אינו מחייב אותם. לתצהירה צורפו מספר מכתבים הממוענים אל ב"כ התובע, ביניהם מכתבה מיום 07.09.10, לפיו מעוניין הנתבע לקיים את העסקה ודורש את פרטי הנכס.

בסיכומיו טען ב"כ הנתבע שעל התובע להוכיח שזיכרון הדברים הינו הסכם מחייב, אם כן יש לבחון האם ההסכם הופר, האם ההפרה הייתה יסודית וכן האם הביטול נעשה כדין. ב"כ הנתבע הוסיף שהוראתה של עו"ד בקרמן על ביטול השטר הייתה נכונה וסבירה בנסיבות של סירוב למסור לה את פרטי הנכס, ולאחר שנאמר לה שזיכרון הדברים אינו מחייב את התובע.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפניי, מצאתי שהנתבע הוכיח את טענתו ולפיכך יש לדחות את התביעה.