שגב נ' אופנה צרפתית לגבר בע"מ ח.פ. 51-301269-0

פסק דין

ביום 12/6/12 הגיע התובע לחנות שבניהול הנתבעת לסניף בקניון איילון לצורך רכישת זוג מכנסיים לאירוע שהתובע אמור להשתתף בו.

התובע, הינו בן למשפחה שאחד מבני משפחתו מחזיק בכרטיס מועדון "חבר", מועדון אשר זכאי להנחה של 30%. התובע מציין, כי בעת שהגיע לשלם עבור המוצר, שאל את המוכרן בדבר האפשרות לחייב את כרטיס "חבר" מרחוק, שכן אמו נמצאת בביתה בקרית מוצקין, המוכרן מסר לו כי הדבר יתאפשר רק עם העברת הכרטיס פיזית בקופת אחד מסניפי הנתבעת, בצירוף חשבונית הרכישה.

התובע ביצע את הרכישה בכרטיסו ללא כל הנחה, שכן בעת ביצוע הרכישה לא היה מחזיק פיזית בכרטיס שמזכה אותו בהנחה.

אין טענות ביחס לעסקה זו.

טענות של התובע הן סביב הבטחה או הסכמה בינו לבין הנתבעת שניתן לבטל את העסקה שבוצעה בכרטיס האשראי שבבעלותו ולהקים עסקה חדשה שתזכה אותו בהנחה של 30% מערך העסקה ובכך יהיה זכאי לסך 130 ₪.

שני הצדדים מאשרים כי ביטול העסקה והקמת עסקה חדשה תוך זקיפת ההנחה בשיעור 30% היא מוסכמת על שני הצדדים, אלא הצדדים נחלקו ביניהם ביחס לתנאים של ביצוע ההסכמה. לא ברור לי עד כמה הדבר הוא אפשרי ועד כמה כרטיס זה הוא כרטיס אשי המעניק למחזיק הטבות באופן אישי או גם למשפחה המורחבת, אך משהצדדים מאשרים שניתן לעשות זו, אין מקום כלל ועיקר , להעמידה כפלוגתה.

התובע הודיע לאמו וזו האחרונה התייצבה בסניף הנתבעת בקריון, מצוידת עם הקבלה ועם כרטיס מועדון "חבר", אך משהגיעה לשם, כך נטען בכתב התביעה, המוכרנית הודיעה לה שהדבר אינו אפשרי ועליה להביא הן את המכנסיים והן את כרטיס האשראי בו בוצעה העסקה.

התובע מציין, כי באותו יום חזר לקניון איילון ושאל שוב את המוכרן באשר לאופי הזיכוי של כרטיס האשראי וזה האחרון השיב לו באלו המלים: "שיבוא עם החשבונית, יתנו להם החזר כספי על מה ששילמת ושיביאו במקום את ה"חבר"".

כאן המקום לציין, כי בית המשפט שמע את אותה הקלטה והניסוח המצוטט בסעיף 2 ו' לכתב התביעה אינו מדויק, שכן במסגרתו שומעים גם את התובע חוזר על הדרישות של הנתבעת בקול ברור ובפרט הדרישה להביא גם את כרטיס אשראי שבו בוצעה הרכישה ולא רק בכרטיס מועדון "חבר".

עוד מציין התובע, כי אמו פנתה באותו יום לשירות הלקוחות של הנתבעת ואז הודיעו לה שאין צורך במכנסיים, אך נדרש להביא את כרטיס האשראי פיזית כדי לבצע את הזיכוי, כפי שהובטח לו.

הנתבעת טוענת, כי התובע מנסה להתעשר על חשבונה שלא כדין.

הנתבעת לא חולקת על כך שבוצעה רכישה ביום 16/6/13 בסך 429 ₪, בסניף הנתבעת בקניון איילון. עוד מציינת, כי בעת ביצוע העסקה, התובע לא החזיק בידיו כרטיס אשראי המזכה בהנחה.

באותה נשימה, הנתבעת מאשרת שהתובע פנה למוכרן והודיע לו שהוריו מחזיקים בכרטיס אשראי "חבר", אשר לו היו התובע רוכש באמצעותו, היה הדבר מזכה אותו בהנחה והודיע שהוריו מתגוררים בצפון והתעניין אם ניתן יהיה להחליף את אמצעי התשלום בכרטיס מועדון "חבר" ובכך לזכות בהנחה. המוכרן הסביר לתובע כי ניתן להחליף את אמצעי התשלום לאחר ביצוע העסקה, תוך תקופה של 30 יום, אך הדבר נדרש על ידי ביטול העסקה הקודמת שבוצעה בכרטיס האשראי של התובע, להקים עסקה חדשה באחד מסניפי הרשת לבחירתו, אך על שתי הפעולות הללו, להתבצע בסניף בו בחר התובע, או אז תעמוד לרשותו ההנחה של 30%, שהיא בסך 130 ₪.

לשיטתה של הנתבעת, כדי לקבל את ההנחה, יש לבטל את העסקה הקודמת ולבצע עסקה חדשה ויש להצטייד הן בקבלה המקורית, בכרטיס האשראי שבו בוצעה העסקה, כרטיס מועדון "חבר" וכרטיס אשראי חדש, לצורך ביטול העסקה הקודמת וביצוע עסקה חדשה.

הכרעה:

התובע לא טרח להביא את העדים שהיו עדים לאותה שיחה ביום 12/6/13, שהם נועה שר שלום וחיים לנקרי, אשר היו עדים לשיחה בעת הרכישה ביום 12/6/13 והם יכולים להעיד על הסכמת הנתבעת כמפורט בכתב התביעה.

ממכלול הראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי אכן שני הצדדים הגיעו להסכמה לפיה ניתן לבטל את העסקה ולהקים עסקה חדשה באמצעות כרטיס מועדון חבר , אז יהיה זכאי להנחה בשיעור 30%.

המחלוקת העובדתית המצומצמת בין הצדדים סבה סביב תנאי ביטול וההקמה של העסקה מחדש. לאחר ששמעתי את שני הצדדים ושמעתי את הקלטת הנטענת , אני מבכר את גרסת הנתבעת לפיה דרשה כתנאי לביטול והקמת העסקה החדשה ,יש להצטייד בכרטיס האשראי שבמסגרתה בוצעה הרכישה.

ראשית, גרסת הנתבעת בעניין זה עולה בקנה אחד עם הקלטת שהציג התובע עצמו, לפיה נדרש כרטיס האשראי ולא רק הקבלה.