שגב נ' חייט ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה, אשר הוגש ביום 22.4.14 כנגד הנתבעות. את הבקשה הגישה הנתבעת 2 (להלן "ארן").

לאחר שעיינתי בבקשה לסילוק על הסף ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכי יש להורות על מחיקת התובענה כנגד ארן על הסף, בהעדר עילה.

רקע

בכתב התביעה טוען התובע כי התחיל לעבוד בטכניון כמורה נלווה, חתם על חוזה וקיבל מארן אישור העסקה ב-1.3.14. משבחר להעביר את חשבון הבנק שלו לסניף הטכניון של בנק לאומי, העביר לנתבעת 1 (להלן "חייט") את אישור ההעסקה שהופק על ידי ארן (ס' 1 – 3 לכתב התביעה).

כנספח לכתב התביעה צירף התובע את האישור (נושא תאריך 4.3.14 ולא כאמור בכתב התביעה), ובו מצוין כי התובע מועסק כמדריך מעבדה בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, בסמסטר אביב תשע"ד. ארן חתומה על האישור, בתוקף תפקידה כמרכזת הוראה בפקולטה להנדסת חשמל.

יתרת כתב התביעה לא מאזכרת את ארן, וכל האמור בכתב התביעה מכאן ואילך מתייחס לטענותיו של התובע כנגד חייט.

רק בסיכומו של כתב התביעה טוען התובע כי בעקבות צעדי הנתבעות (כך, ברבים) נגרמו לו הפסדים ועגמת נפש רבה, פגישה בשמו הטוב ו-"בעיות נוספות" שאינן מנויות או מפורטות (ס' 9 לכתב התביעה).

ההפסדים להם טוען התובע הינם "שעות העבודה הרבות שבוזבזו עקב הדיונים המיותרים והפגישות בבנק ובמקומות אחרים ועוגמת הנפש, הפגיעה בשמו הטוב, פגיעה בכבודו מול קולגות ברחבי הטכניון ופגיעה בדירוג האשראי ובדירוג הסיכון שלו כלקוח בבנק" (פירוט "הסעדים המבוקשים" בכתב התביעה).

ארן עותרת לסילוק התביעה על הסף, וטוענת כי כתב התביעה אינו מגלה יריבות או עילה, וכי הוא מעלה גם שאלות של סמכות עניינית ומקומית.

לטענת ארן, מלבד ציון העובדה שהעבירה לתובע אישור העסקה, לא מעלה התובע ולו טענה אחת כלפיה.

בתגובתו לבקשת ארן לסילוק התביעה על הסף מסביר התובע כי ארן שיקרה לו, בכך שנתנה לו את הרושם כי הוא מועסק על ידי הטכניון, וכי בהסתמך על מסמכים ומצגים כוזבים אלו בזבז שעות עבודה רבות בעבודה שבגינה לא קיבל שכר (ס' 1 לתגובה, וכן בסעיפים 4 ו-5 לתגובה).

טענה זו, כאילו עבד התובע מבלי לקבל שכר עבור עבודתו, לא מופיעה בכתב התביעה אלא במשתמע, ולכאורה, דינה להתברר במסגרת הליך בבית הדין לעבודה, בין בעלי הדין המתאימים, ולא במסגרת תביעה זו.

התובע מוסיף וטוען כי ארן "היא זו שהוציאה את האישורים וגרמה להפסדים הכבדים שנגרמו לתובע, היא זו שגרמה לתובע עגמת נפש ופגעה בשמו הטוב מול מוסדות שונים ביניהם בנק לאומי, נתבעת 1, לקוחות של חברת הייעוץ של התובע וגורמים נוספים".

יוזכר, כי בכתב התביעה נטען כי ארן מסרה לתובע אישור (ולא אישורים) ולא ברור כיצד נובעות שאר טענות התובע מהמתואר בכתב התביעה.

התובע מסביר כי הגיש את התביעה כנגד ארן ולא כנגד הטכניון שהוא "לקוח חשוב ואסטרטגי של חברת הייעוץ של התובע". לעמדתו, "הנסיון של הנתבעת 2 ליצור יריבות ולקלקל יחסים עסקיים בכך שהיא מנסה לערב את הטכניון בתביעה זו ולהעביר מעצמה אחריות אישית למעשיה הנפשעים היא בושה ועזות מצח".

דיון

אם התובענה נעדרת עילה, יש מקום למחקה על הסף כדי לא לנהל הליך סרק ועקר (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11 (2013), עמ' 374).

כלל הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בו, לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו. כבר נפסק כי מחיקת תובענה על הסף הינה בגדר "אמצעים הננקטים בלית ברירה" וכי די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תמחק בעודה באיבה.

מחיקת תביעה על הסף הינה אמצעי חמור שעל בית המשפט לנקוט בו רק במקרים בהם ברור שהתובע אינו יכול בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה ואף אם תינתן לו רשות לתקנו. כפי שנקבע, "אם אך ניתן להציל תובענה מכליון על דרך של תיקון אין מוחקים כתב תביעה על הסף" (ע"א 556/84 קומפני דה פריזיין נ' פלאטו שרון, פ"ד מ(2), 298, 299).