שבתאייב נ' אפרון ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 8/1/10.

2.לטענת התובע (בתמצית), עת נסע ישר בנתיב ימני של כביש דו מסלולי, רכב הנתבעת מס' 1 יצאה מחנייה ועמדה בנתיב הימני. משהנתבעת מס' 1 המשיכה לעמוד בנתיב הימני חרף העובדה שהתובע אותת וציפצף הוא עקף אותה אך בטרם השלים העקיפה הנתבעת מס' 1 החלה בנסיעה ופגעה בחלק אחורי ימני של המונית וכתוצאה מהתאונה גובה הנזק בשיעור של 3,600 ₪ על פי חוות דעת מומחה.

3.לטענת הנתבעת מס' 1 (בתמצית), היא אכן יצאה מחנייה אלכסונית בצד הנתיב הימני והיא כמעט השלימה את השתלבותה בנתיב הימני כאשר רכב התובע הגיח במהירות, עקף אותה ומשבא רכב במסלול הנגדי שב לנתיב הימני תוך שהוא פוגע בכנף הימנית קדמית של מכוניתה כפי שמופיע בתמונה שהוצגה וסומנה נ/2.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"ח השמאי, חשבונית תיקון, קבלה בגין שכר טרחת שמאי, הודעות לביטוח, תמונות מקום התאונה, תמונת הנזק לשני כלי הרכב המעורבים בתאונה.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את כל המסמכים שנמצאים בפני, אני קובעת כי התאונה התרחשה עת ביקש התובע לעקוף את רכב הנתבעת מס' 1 אשר מצידה טרם השלימה את ההשתלבות לנתיב מס' 1. לעניין זה יודגש – שני הצדדים הסכימו כי התאונה ארעה בטרם הושלמה העקיפה ובטרם השתלב התובע בנתיב הימני וכך גם בטרם השתלבה הנתבעת מס' 1 בנסיעה בנתיב הימני. בין אם הגיח רכב בכוון הנגדי אשר גרם לתובע להשלים את העקיפה באופן שלא מנע את התאונה ובין אם פעולה זו נגרמה עקב הימצאותו של רכב חונה בנתיב הימני (אשר לא היה בו לכשעצמו כדי לגרום לתאונה), הרי שמוטלת חובה על התובע לבצע עקיפת רכב בפרט ברחוב דו סטרי בזהירות יתירה ולהשלים את העקיפה בלא לגרום למפגע בתוואי הדרך.

יחד עם זאת, הנתבעת מס' 1 הודתה כי עמדה בנתיב הימני לאחר שהשלימה את היציאה מהחנייה לפי גרסה אחת בעוד לפי גרסה אחרת בטרם השלימה את ההשתלבות בנתיב הימני. זאת ועוד, תיאור המקרה בהודעה לחברת הביטוח מיום 10/1/10 (נ/5) אינו מתיישב עם גרסת הנתבעת מס' 1 בפני היום.

יתירה מכך, עיון בתמונות הנזק לשני כלי הרכב במעורבים מעיד כי הפגיעה היתה עם החלק הקדמי שמאלי של רכב הנתבעת מס' 1 בחלק האחורי ימני של המונית (ראה נ/2 ו-ת/2). תמונות אלה מתיישבות עם אופן תיאור הפגיעה על ידי התובע, יחד עם זאת אין הן מתיישבות עם טענתו כי מלוא הנזקים המופיעים בתמונות היו בגין אירוע התאונה.

ויודגש, אופן הפגיעה הנטען על ידי הנתבעת מס' 1 אינו מתיישב עם הנזק הנטען על ידה, קרי: שפשוף לכל אורך הצד הימני של המונית (להבדיל מהפגיעה מאחור) אשר מופיעה גם בתמונות שצולמו על ידה והוגשו בפני (נ/4).

יתירה מכך, הנתבעת מס' 1 לא המציאה תמונה של חזית הרכב אשר עשויה היתה לסייע ומהתמונה בשחור לבן שהציג התובע (ראה ת/1) מחמת איכותם לא ניתן לראות דבר. כשל זה של הנתבעת מס' 1 יפעל לחובתה. מעבר לכך, בחוות הדעת הנזק לרכב הנתבעת מס' 1 (הוצג וסומן נ/3) מצוין גם עבודות במגן קדמי הגם שחוות הדעת אינה מפרטת את הנזק שנגרם ברכב הנתבעת מס' 1.

לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הצדדים בחלקים הבאים: 60% התובע ו-40% הנתבעת מס' 1.

6. לעניין הנזק –

שכר טרחת שמאי (500 ₪) - הרכיב מאושר.

חוות דעת שמאי (3,600 ₪) – בחוות הדעת אין אבחנה בין הפגיעה המיוחסת לדלות לבין הפגיעה בחלק האחורי של המונית בכל הקשור לעבודות הפחחות והצבע ועל כן ועל דרך האומדנה אני מעמידה את הנזק על סך של 1,750 ₪.

סך כל הנזק עומד על סך של 2,250 ₪ מתוכו תישא הנתבעת בסך של 900 ₪.

7.בטרם סיום –אתייחס לטענת הנתבעים כי התובע הינו בעל הרכב מר שקולניק גרי אשר לטובתו ניתנו הקבלות וחוות דעת שמאי. אכן צודקות הנתבעות כי בעל הרכב היה צריך להיות צד לתביעה ומעבר לכך אם וככל שהוכחה גרימת נזק הרי שההפסד נגרם על פניו לבעל הרכב שלטובתו הומצאו המסמכים הנ"ל.

יחד עם זאת לאור ההסכמה הדיונים אליהם הגיעו הצדדים, פסק הדין ינתן בכפוף לכך שיומצא מר גרי כי הוא מוותר על כל תביעה ו/או טענה כנגד הנתבעות או מי מהן בכל הקשור בתביעה זו וכן כנגד אישור אי הגשת תביעה.

8.סוף דבר - אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 900 ₪ כנגד המצאת כתב ויתור של בעל הרכב מר שקולניק גרי וכנגד המצאת אישור אי הגשת תביעות.

הסכום ישולם תוך 30 יום מיום המצאת המסמכים המפורטים לעיל שאם לא כן הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי – אין צו להוצאות.