שבם נ' שבאם

פסק דין

1.ביום 1.7.2010 נחתם בין התובע לנתבע, שהינם קרובי משפחה, הסכם הנושא את הכותרת "חוזה של שכירות" (להלן: "החוזה"). במסגרת חוזה זה, סיכמו ביניהם השניים כי הנתבע יתגורר בשכירות בבית השייך לתובע, ברח' הגפן 2 באליכין (להלן: "הבית"), למשך תקופה של שנה, עד ליום 1.7.11, וישלם לו דמי שכירות חודשיים בסך 1,000 ₪ במזומן. עוד צוין בחוזה כי "על השוכר לשלם מים, חשמל, שמירה ומיסים...".

2.בכתב התביעה אותו הגיש התובע לבית המשפט ביום 19.12.11, טען הוא כי הנתבע "לא שילם את השכירות במשך 4 חודשים" וכי על אף שבמסגרת החוזה התחייב לשלם את חשבונות המים, החשמל ומיסי המועצה, הוא לא עשה כן.

3.בעדותו בבית המשפט הוסיף התובע והבהיר כי הנתבע לא פינה את הבית במועד בו היה עליו לפנותו ולכן, כך לטענתו, הוא חייב לו דמי שכירות בסך של 4,000 ₪.

עוד טען התובע כי תשלומי המים החשמל והמיסים שולמו למועצה על ידו, משום שהנתבע הזכאי להנחה בשיעור של 70% בשל היותו נכה, "לא הגיש להם את החוזה ולכן הם חשבו שהוא לא גר שם". לטענת התובע תשלומים אלה קוזזו מתלוש המשכורת שלו: "אני עובד מועצה ויש לי תלוש וכל חודש מקזזים לי באופן אוטומטי.. התחילו להוריד לי מהמשכורת מ- 1/7".

4.לתמיכת טענותיו, הגיש התובע מכתבים שהוא כתב לנתבע ולגב' ציפי שדה, מנהלת מחלקת הרווחה באליכין, בחודשים יוני ואוגוסט 2011. מן המכתב הראשון (ת/2) עולה כי ביום 20.6.11 ביקש התובע להזכיר לנתבע שעליו לפנות את הבית ביום 1.7.11 וכי טרם שילם לו את שכר הדירה לחודשים מאי-יוני 2011 וכן מיסים בסך 1,200 ₪ לשנת 2010.

מן המכתב השני (ת/3) עולה שביום 3.8.11 פנה התובע אל הגב' שדה וטען כי הנתבע המסרב לצאת מן הבית, חייב לו כבר סכום של 3,000 ₪ בגין דמי שכירות וכ- 4,000 ₪ נוספים בגין חשבונות חשמל.

5.לטענת הנתבע, חוזה השכירות לא הוגש על ידו למועצה מכיוון שהוא לא קיבל אותו מהתובע וכדבריו: "אני גר אצלו שנתיים. מהתחלה בקשתי חוזה והוא לא נתן לי חוזה שאני אצרף אותו לעמידר שיעזרו לי בשכירות. שנה רדפתי אחריו והוא לא נתן לי".

לכך השיב התובע כי הנתבע קיבל את החוזה עוד בתחילת תקופת השכירות.

6.עיון בחוזה עצמו (ת/1) מגלה כי בצדו בשמאלי העליון מופיעה חותמת של מחלקת הגביה במועצה המקומית אליכין, המאשרת את העובדה שהחוזה התקבל אצלה ביום 26.10.10, דהיינו כ- 4 חודשים לאחר שנחתם. על עותק זה של החוזה מופיעות חתימותיהם של התובע והנתבע גם יחד – עובדה שיש בה כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענת הנתבע לפיה רק "כחודשיים לפני שהוא יצא מן הבית (ב- 27.5.11)" הגיע אליו התובע עם החוזה וביקש ממנו לחתום עליו.

7.ראיות נוספות העומדות בסתירה לגרסת הנתבע, ומתיישבות עם טענות התובע והמסמכים שהוגשו מטעמו, מצאתי בעדויותיהן של הגב' פנינה אברהם, עובדת במחלקת הגביה במועצת אליכין, ושל הגב' ציפי שדה, מנהלת מחלקת הרווחה באליכין.

הגב' אברהם סיפרה כי הנתבע עצמו היה זה שמסר לידיה בשעתו את החוזה, ביקש ממנה כי תעבירנו הלאה למי שאמורה היתה לטפל בנושא והיא עשתה כן. הגב' אברהם לא יכולה היתה לנקוב במועד המדויק בו ארע הדבר אך אמרה ש"זה היה מזמן".

הגב' שדה סיפרה כי לאחר שהתובע פנה אליה וביקש כי תשוחח עם הנתבע שאינו משלם לו שכר דירה (ר' המכתב ת/3 הנ"ל), היא ניסתה לגשר בין השניים, אלא שהנתבע אשר התלונן על התנאים בדירה "אמר שאין לו כסף לשלם והוא ישלם לו כשהוא ירצה".

הגב' שדה הוסיפה כי בהזדמנות אחרת, בקיץ 2011, היא אף הציעה לנתבע לגשת עמו אל מחלקת הארנונה ולסייע לו בקבלת ההנחה המגיעה לו, בהיותו נכה, אלא שהוא לא הסכים.

8.מסמכים נוספים שהוגשו על ידי הנתבע – חוזה שכירות (נ/1) ודו"ח מצב חשבונות ארנונה ושמירה, מלמדים על כך שביום 28.8.11 הוא חתם על חוזה שכירות חדש וכי ביום 1.9.11 הוא עבר להתגורר בדירה אחרת בחדרה. מסמכים אלה מתיישבים עם טענת הנתבע לפיה "הוא שכר דירה אחרת בתוך יומיים" מאז עזב את ביתו של התובע.

9.אמנם, בכתב ההגנה שהוגש מטעמו טען הנתבע כי הוא נהג לשלם לתובע את שכר הדירה באמצעות ילדיו, להם הוא מסר את הכסף ואולם טענתו זו נתמכה רק באופן חלקי ומצומצם בעדות העד מר אבנר סמינה אשר זכר ארוע אחד מחודש מאי 2011, בו בקש ממנו הנתבע למסור לאחד מילדיו של התובע סכום של 1,000 ₪ במזומן והוא עשה כן. טענה זו לא הוכחשה על ידי התובע.

10.מכל המקובץ עולה תמונה ברורה לפיה הנתבע המשיך להתגורר בביתו של התובע במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2011 על אף סיומו של החוזה וכי הפעם האחרונה בה הוא שילם לו את שכר הדירה היתה בחודש מאי 2011.

לנוכח טענתו העיקשת של התובע (הנתמכת בראיות נוספות, כמפורט לעיל), לפיה הנתבע נותר חייב לו שכר דירה בסך 4,000 ₪, בעד ארבעה חודשים (מאי-אוגוסט 2011), אני מסיקה כי התשלום האחרון ששולם על ידו באמצעות מר סמינה, נועד לכסות את דמי השכירות של חודש אפריל 2011.

11.לעומת זאת, בכל הנוגע להוצאותיו של התובע בגין תשלומי המים החשמל והמיסים, נותרה התמונה עמומה. התובע הטוען כי סכומי חשבונות אלה קוזזו מתלושי המשכורת שלו, לא הציג תלושים אלה, או כל ראיה אחרת להוכחת תשלום הסכומים וגובהם ולכן אין בפני בסיס כלשהו לקביעה כי הם אכן שולמו על ידו ואם כן – כמה.

12.התוצאה היא, אם כן, שאני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את דמי השכירות שהוא נותר חייב לו, בסך 4,000 ₪, בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט, סה"כ – 4,500 ₪.