שבלי נ' מירס

פסק דין

בפניי תביעה כספית בסך 30,000 ₪ בגין עסקה לרכישת מכשירי פלאפון מהנתבעת, חברת מירס תקשורת בע"מ.

טענות התובע בתמצית

התובע הינו הבעלים של עסק בשם "אמבולנס יסמין" המספק שירותי רפואה דחופה. הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "מירס") הינה חברה המספקת מוצרים ושירותי מירס. לגרסת התובע, בתאריך 17.11.2008 הגיעו לביתו שני סוכני מכירות (להלן: "הסוכנים"), האחד בשם "ארז" מטעם חברת מירס והשני בשם "ניסים" מטעם חברת סלקום. בפגישה זו, הובטח לתובע על ידי הסוכנים כי במידה והתובע יעבור לחברת מירס, הוא יקבל את המספר הקודם שלו, שהיה לו מחברת סלקום, וזאת ללא עלויות. לגבי תנאי התשלום, סוכם כי התובע ישלם 14 ₪ כל חודש. עוד נטען, כי באותה ישיבה הובטח לו זיכוי בסך 135 ₪ עבור כל מכשיר למשך 12 חודשים.

יום לאחר המעבר בין החברות, קיבל התובע הודעה מחברת סלקום, כי הוא מחויב בתשלום סך של 3,500 ₪ בגין ביצוע המעבר. מייד לכשנודע לתובע דבר החיוב הוא פנה לסוכן ארז אשר הרגיע אותו באומרו, כי הנושא נמצא בטיפולו של הסוכן ניסים. משלא הוסדר העניין, חזר התובע ויצר קשר מספר פעמים עם ארז, על מנת לברר האם הנושא טופל, אך משראה הוא כי ארז אינו מקיים את התחייבותו כלפיו, הוא דרש ביטול העסקה, דהיינו החזרת המספר הקודם של חברת סלקום. לשיטת התובע, הדבר היה חשוב מבחינתו מאחר ומספר הטלפון שייך לרכב האמבולנס של חברת שירותי חירום שבבעלותו, וכי שינוי המספר משפיע על העבודה שלו ועל פרנסתו.

בתאריך 20.11.2008, דהיינו 3 ימים ממועד ביצוע העסקה, ומשלא זכה התובע לכל מענה מארז, הוא פנה למרכז השירות של חברת מירס בסניף עפולה, הביא בפניהם את השתלשלות העניינים, ועמד על דרישתו לביטול העסקה. עוד טען התובע, כי ארז הסביר לו כי יוכל לבטל את העסקה תוך 14 יום.

בנוסף, ובתאריך 20.11.2008 פנה התובע גם בכתב למחלקת פניות הציבור של הנתבעת, ודרש את ביטול העסקה (להלן: "מכתב לפניות הציבור"). בין היתר, פירט התובע את השתלשלות העניינים דלעיל, וציין כי חלק מהניירת שארז החתים אותו עליה לא הוחזרה לו ונשארה בחזקתו. עוד צירף התובע את פניותיו באמצעות בא-כוחו מיום 16.02.2009 (להלן: "מכתב בא כוחו"). במכתב זה, הוסיף וציין התובע כי לאחר שהוא פנה לחברה, הסוכן ארז הגיע שוב על מנת לטפל בתלונת הלקוח, ובמהלך הפגישה שנערכה עמו הקליט התובע את השיחה שהתנהלה ביניהם, שבמהלכה הודה הסוכן ארז, כך נטען, כי העסקה על-פי החשבוניות שקיבל התובע אינה תואמת את העסקה אשר נערכה בפועל עם הלקוח (להלן: "הקלטת").

מאחר והעסקה בוטלה בפועל, עותר התובע בתביעתו לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לעסקו, הוצאות עורך דין לרבות ייעוץ משפטי, וכן עוגמת נפש בסך 30,000 ₪ מבלי שפורט כיצד חושב סכום זה.

טענות הנתבעת בתמצית

הנתבעת אינה חולקת על כך, כי במועד האמור לעיל, התקשרה היא עם התובע בהסכם, המיועד לבעלי עסקים למתן רשות שימוש בשירותיה ובמוצריה, במסגרתו קיבל התובע לידיו שלושה מכשירים, ללא עלות, כליסינג מימוני. יחד עם זאת, היא טוענת כי במסגרת ההסכם, התחייב התובע לעשות שימוש בשירותיה למשך 36 חודשים ממועד קבלת המכשירים (להלן: "תקופת ההתחייבות"). אי-לכך, ולשיטתה, לא היה זכאי התובע להפסיק באופן חד צדדי את ההתקשרות ביניהם, לפני חלוף תקופת ההתחייבות, ובמידה ועשה כן הדבר כפוף בתשלום סכום דמי יציאה, כקבוע בהסכם.

לשיטת הנתבעת, במעמד ההתקשרות בהסכם, נמסר לתובע כי יהיה זכאי להטבת ניידות בסך 135 ₪ לחודש למכשיר, זאת למשך תקופה של 12 חודשים, בכפוף לכך שינייד מספרים מחברה סלולארית אחרת אל הנתבעת. הטבה זאת נועדה להוות מעין החזר חודשי של סכום דמי יציאה אותו יידרש, במידה ויידרש, לשלם כקנס יציאה לאותה חברה סלולארית ממנה ינייד את המספרים. שווי ההטבה בגין שלושה מכשירים, במידה והתובע היה מחובר לשירותי הנתבעת משך כל תקופת ההטבה, היה 4,860 ₪.

הנתבעת טוענת, כי ימים ספורים לאחר ההתקשרות בהסכם עם הנתבעת, נייד התובע חזרה את מספריו אל חברת סלקום ולפיכך לא היה זכאי להטבה המתוארת. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, הביעה הנתבעת נכונות לעדכן לתובע את ההטבה האמורה, בסך 135 ₪ לחודש, במידה ובתנאי שהוא יציג חשבוניות לפיהן, הוא אינו עושה שימוש במכשיריו בחברת סלקום. משלא הציג התובע בפני הנתבעת חשבוניות כאלה, לא ניתנה לו ההטבה.

יחד עם זאת, בעקבות פניית התובע באמצעות בא-כוחו בחודש 04/09, הסכימה הנתבעת לאפשר לתובע, לפנים משורת הדין, לסיים את הסכם ההתקשרות ללא חיוב בדמי יציאה, בכפוף להחזרת הציוד שנמסר לו על ידי החברה (מכתב הנתבעת מיום 03.05.2009). אך התובע בחר לסיים את החוזה רק ביחס לשני מכשירים והשאיר מכשיר אחד המחובר לשירותי הנתבעת.

בנוסף, נטען כי התובע המשיך לעשות שימוש במכשירים למשך כל התקופה, בעיקר בשירותי הווקי טוקי. לתמיכה בטענתה, צירפה הנתבעת חשבונות זמן אוויר לתקופה שבין 21.11.2008-20.12.2008; 21.12.2008-20.01.2009; 21.01.2009-20.02.2009; 21.02.2009-20.03.2009 (להלן: "החשבוניות"). במצב דברים זה, היו פעולותיה של הנתבעת בהתאם ועל-פי הוראות ההסכם והדין.

הנתבעת מכחישה את קבלת המכתב מיום 20.11.2008, לרבות תוכנו. בנוסף, היא מכחישה כי היה שיתוף פעולה בין נציגה ארז לבין נציג חברת סלקום, וטוענת כי במידה והיו הבטחות כלשהן מטעם נציג חברת סלקום, הרי שאין היא אחראית להבטחות אל ואין בהן כדי לחייבה.

לעניין הנזק, הוא נטען ולא נתמך בראיות כלשהן.

דיון והכרעה

במעמד הדיון שהתקיים בפניי התייצב התובע בעצמו, כמו כן התייצבה גב' נילי פאר, מטעם הנתבעת. בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם, כמפורט לעיל.

במעמד הדיון, הציג התובע קלטת לבית משפט אשר מתעדת, לטענתו, את השיחה שערך עם הסוכן ארז מטעם חברת מירס. בעקבות הצגת הקלטת, ניתנה לנתבעת זכות להגיב על תוכנה, לאחר שהתובע ישכפל את הקלטת ויעביר העתק ממנה לצד שכנגד ולבית המשפט. משהונחה תגובת הנתבעת בפניי אדרש כעת להכריע בתביעה לגופה.

בתגובתה, ציינה הנתבעת כי הקלטת איננה ברורה כלל ועיקר. כך למשל, לא ברורה זהות המעורבים בכל קטע נתון, מועד ההקלטה, ובאיזה הקשר נאמרו הדברים.