שביט ואח' נ' בגדדישבילי ואח'

פסק דין

א.מסגרת הדיון

במסגרת ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בתובענה זו ביום 15.6.05 (להלן: "פסק הדין הראשון") הסכימו בעלי הדין על ביטול פסק הדין הראשון ועל צירוף עיריית תל-אביב יפו (להלן: "העירייה") כנתבעת נוספת (ע"א 2800/05 ו-ע"א 2848/05).

בית המשפט שלערעור אישר את ההסכמה בפסק דין מיום 13.2.08.

בעקבות פסק הדין בערעור הגישה העירייה כתב הגנה.

במסגרת קדם משפט שהתקיים לאחר החזרת התיק התרתי לנתבעת 1 (להלן: "לודמילה") להגיש כתב הגנה מתוקן ואף תצהיר משלים שנובע בעיקרו מעמדת העירייה כפי שהועלתה בכתב ההגנה מטעם העירייה (החלטה מיום 10.11.08).

ב.טענות העירייה

1.בכתב הגנתה טענה העירייה כי באמצע שנות השמונים הגישה במסגרת הליכי ההסדר תביעה להכרתה כבעלים נגד אברהם בגדדישבילי וכן נגד המנוח בנימין בגדדישבילי (להלן: "המנוח") ותמר פלד (להלן יחדיו: "הנתבעים").

אין חולק כי אברהם בגדדישבילי (להלן: "אברהם") הינו אביהם של המנוח, תמר וכן של פנחס בגדדישבילי (להלן: "פנחס") ורחל אקרלינג (להלן: "רחל") אולם תביעת העירייה לא הוגשה כנגד רחל ופנחס.

2.העירייה הוסיפה וטענה כי ביום 20.6.91 נחתם בין הצדדים לתביעה הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה") בגדרו ויתרה העירייה על כל עילות הפינוי נגד הנתבעים וכן נגד פנחס ובני ביתם אשר הוגדרו כולם בהסדר הפשרה כדיירים.

הסדר הפשרה אושר וקיבל תוקף של פסק דין.

3.העירייה הוסיפה וטענה כי בעת חתימת הסדר הפשרה אשר שיקף תמונת מראה מדוייקת למצב המחזיקים דאז במתחם, החזיקו במתחם המנוח, תמר וכן פנחס אשר נכלל אף הוא בהסדר הפשרה כדייר.

4.אשר לרחל אקרלינג (להלן: "רחל") טענה העירייה כי זו לא התגוררה במתחם במועד חתימת הסדר הפשרה ומשכך אינה נחשבת דיירת מוגנת ולפיכך, אינה זכאית לזכות חזקה במתחם.

5.אשר לתובעים שהינם ילדיו של פנחס טענה העירייה כי אלו לא התגוררו במתחם ערב מותו של פנחס (בשנת 2002) ומשכך, אין הם זכאים למעמד של דייר.

6.העירייה מוסיפה וטוענת כי הסדר הפשרה נועד להגדיר את זכויותיהם של אלו המנויים בו בלבד ולא ניתן לפרשו כחוזה לטובת צד שלישי שהרי לא היה בכוונת העירייה ליתן לתובעים, אשר מעולם לא התגוררו במתחם, זכויות מכל סוג שהוא וכוונה זו אף אינה משתמעת מן ההסדר.

ג.טענות לודמילה

1.בכתב ההגנה המתוקן שהגישה טענה לודמילה כי פנחס נטש את המבנה בשנת 1967 בעוד שילדיו (התובעים) לא התגוררו מעולם במתחם.

2.אשר לתמר טענה לודמילה כי המנוח איפשר לתמר להתגורר בשטח של 82 מ"ר מתוך סך כל שטח המתחם ולסעוד על שולחנו ועל חשבונו.

3.להלן טענה לודמילה כי תכליתו של הסדר הפשרה היתה להסדיר את זכויותיו של המנוח ולמנוע את פינויים של תמר ופנחס שהתגוררו באותה עת במתחם באופן חוקי.

4.בהתייחסה לתיבה "ובני ביתם" המופיעה בהסדר הפשרה טענה לודמילה כי כוונת הצדדים היתה לעגן זכויותיו של המנוח, כדייר מוגן ולמנוע את פינויים של המנוח תמר ובני ביתם (בנותיה של תמר) ופנחס.