שבח נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה למשך 60 ימים בגין גרימת תאונת דרכים.

עפ"י החשד, נהג המבקש ברכב ברשלנות ובקלות ראש, בנתיב השמאלי, במהירות מופרזת ובהיותו שיכור מכוח סירוב לבדיקת שיכרות. בשלב מסוים איבד המבקש שליטה ברכבו, הרכב סטה לנתיב הימני, חצה את הנתיב הימני, עלה על המדרכה, משם נהדף לעבר עץ שעמד מעבר למדרכה ולאחר פגיעתו בעץ נהדף חזרה לכביש ונפל על הכביש כשהוא הפוך על גגו בניגוד לכוון התנועה.

ב"כ המבקש טען כי רכב אחר הפריע למבקש בנסיעתו ולכן נאלץ לסטות. עוד טען כי לא הוסברה לו משמעות הסירוב להיבדק וכי נבדק בפועל בבית החולים בבדיקת שתן (הוצג אישור רפואי). ב"כ המבקש הוסיף כי המבקש אינו מסוכן לציבור שכן אינו גורם לתאונות מדי יום ועברו אינו מכביד ובתאונה לא נגרמו חבלות של ממש. הסנגור הסביר כי הרישיון נחוץ למבקש מפאת היותו שליח והפנה לטופס השימוע שלגישתו אינו תקין משום שלא נשמעה תגובת המבקש ביחס לשכרות, אלא רק ביחס לתאונה.

ב"כ המשיבה טענה כי קיימות ראיות לכאורה והגישה את תיק החקירה, תוך הפנייה להודעות חבריו של המבקש שהודו כי שתה עמם ולהודעת שוטר לשעבר שהעיד על נסיון לשבש הליכי חקירה. בשאלת המסוכנות הפנתה ב"כ המשיבה לעברו התעבורתי של המבקש, לנסיבות ביצוע העבירה דנן, לפגיעות בגוף, לנזקים הכבדים שנגרמו לרכב המבקש ולכתב אישום בשל נהיגה בשכרות בכמות גבוהה שתלוי ועומד כנגד המבקש.

לא מצאתי יסוד לטענה בדבר אי תקינות הליך השימוע. הליך השימוע בוצע ביחס לתאונת הדרכים שאירעה בנדון. העובדה שקיים חשד גם לעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה במהירות מופרזת, שהנן חלק מאותו "מעשה" של נהיגה רשלנית, ושתיהן מקימות עילה עצמאית לפסילה מנהלית, איננה שוללת עריכת שימוע באופן בו בוצע. החלטת הפסילה נומקה הן בגרימת תאונת דרכים, הן בנהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת שכרות, הן מכוח עברו התעבורתי של המבקש, לרבות תיק שכרות נוסף התלוי ועומד כנגדו, והן בשל תוצאות התאונה. הנה כי כן, הליך השימוע תקין והחלטת הקצינה מפורטת וברורה.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאחריותו של המבקש להתרחשות התאונה.

בפני השוטרים, בתחילה, הודה המבקש כי הנו שיכור, אך טען כי לא נהג ברכב. כך נימק המבקש בפני השוטרים את סירובו לבצע בדיקת נשיפה. גרסתו זו הוקלטה בוידאו.

בדו"ח המעצר תועדה תגובה אחרת של המבקש: "נגנב לי הרכב".

בהמשך מסר המבקש גרסה שלישית, כי נהג ברכב אך לא היה שיכור והוסיף כי נסע בנתיב הימני ביותר, רכב אחר "חתך אותו" משמאלו ולכן נאלץ לסטות מנתיב נסיעתו. המבקש טען כי נהג במהירות של 50 קמ"ש.

גרסתו האחרונה של המבקש, שונה מזו של עדים שנחקרו בתיק החקירה ונסתרת בממצאי הזירה שנאספו ע"י הבוחן.

פרג יקיר, חברו של המבקש, מתאר נסיעה בנתיב ימני במהירות 50 קמ"ש וכי "לנד קרוזר לבנה חתך אותנו", אולם יקיר מתאר בהודעתו רכב מסוג לנד קרוזר ואילו המבקש תיאר בפני רס"מ בניסטי רכב אחר מסוג פאסאט.

מפרוטוקול השימוע עולה כי הדרך בה עסקינן הנה דרך עירונית.

על פי הדו"ח הראשוני של הבוחן, תמונות הזירה והתרשים, התאונה אירעה סמוך לצומת.

על פי הודעותיהן של שתי נוסעות שישבו ברכבו של המבקש, נהג המבקש במהירות, "כמו מטורף", כהגדרתן. בעת התאונה ראתה אחת מהן על הצג כי נהג במהירות של 120 קמ"ש. ברכב נשמעו שירים בקול גבוה מאד. המבקש נסע במהירות המתוארת עד אשר איבד שליטה ברכבו.

העדות אינן מתארות רכב נוסף בכביש, אלא אובדן שליטה ע"י המבקש לבדו.

העד מוטי עובדיה, שוטר שנקלע למקום במקרה, מסר כי הבחין במבקש נוהג ברכב עובר לתאונה וחולף על פניו באותו כיוון נסיעה, כשהוא "טס", כהגדרתו.

העד מוטי עובדיה מציין כי לבד מרכב המבקש ומרכבו לא היו בכביש כלי רכב נוספים עובר לתאונה. רק לאחר התאונה הגיעה למקום משאית. בכך שולל העד את גרסת המבקש בדבר קיומו של רכב נוסף ש"חתך אותו", כנטען.

לטענת העד, שמע את המבקש מנסה לשבש הליכי חקירה ומורה לחבריו כי יאמרו שלא נהג ברכב. טענה דומה המשקפת שיבוש הליכים עולה מהודעת מורן פרץ עמ' 2 ש' 20-23 ומהודעת נוי עזרא עמ' 1 ש' 14-15.

מן הדו"ח הראשוני שערך הבוחן ניתן ללמוד כי המבקש נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה. קיים סימן דחיפה שתחילתו בנתיב השמאלי בכוון נסיעת המבקש והוא מוביל לעבר המדרכה שלימין הדרך ומעבר לה לכוון העץ שניזוק בגין התאונה.