שבו נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה, בתאריך 22/01/12, למשך 30 ימים.

על פי כתב האישום בתאריך 21/01/12 בשעה 22:50 נהג המבקש ברכב ביואיק בכביש 71 מכיוון בית שאן לכיוון צומת בית השיטה במהירות של 143 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 80 קמ"ש.

ב"כ המבקש טען לפגמים בראיות לכאורה כיוון שממקום עמידת השוטר, סמוך לקפל קרקע, לא ניתן היה להבחין ברכב המבקש, לא נשמר קשר עין רצוף כיוון שרכב המבקש הגיע מאחורי השוטר, בזמן המדידה ירד גשם שוטף ורכב המבקש לא היה בודד בכיוון נסיעתו. עוד טען ב"כ המבקש לפגם בשימוע היות שעל אף שהמבקש התייצב לשימוע, הוא לא נקרא אל הקצין והשימוע התקיים בהעדרו. המבקש שוטר מג"ב, נוסע מדי יום עשרות קילומטרים ואין לחובתו הרשעות קודמות.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, טען לקיומן של ראיות לכאורה והגיש את תיק החקירה. לדידו, טענות המבקש ביחס לחומר החקירה מקומן במסגרת התיק העיקרי ומסוכנות המבקש נלמדת ממהירות הנסיעה. ב"כ המשיבה הפנה לטופס השימוע ממנו עולה כי המבקש לא התייצב לשימוע ועל כן השימוע נערך בהעדרו.

בפרוטוקול השימוע רשם הקצין כי המבקש לא התייצב לשימוע. יש להניח כי לו התייצב המבקש בפניו, היה רושם זאת. עיינתי בתצהירים של המבקש ואביו שצורפו לבקשה ולאורם התייצבו לשימוע והמתינו שעתיים עד שהודע להם כי השימוע בוצע בהעדר. הנני מניחה כי אם הגיע המבקש לשימוע, הרי שארעה אי הבנה בינו לבין הקצין, שבגינה סבר הקצין כי המבקש לא התייצב. משכך, במסגרת הדיון בבקשה, הצעתי לסנגור לשוב לקצין המשטרה לשם עריכת שימוע בנוכחות המבקש, אולם הסנגור סירב והותיר את ההחלטה בדבר הפסילה המנהלית בידי בית המשפט. בהעדר נכונות לרפא את הפגם הנטען באמצעות שימוע נוסף ובהעדר ראיה ברורה לכך שנפל פגם כלשהו בשימוע, הנני דוחה טענה זו ואדון בהחלטת הפסילה לגופה.

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום:

מדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום עולה כי המבקש נקלט במכשיר הדבורה כשהוא נוהג במהירות של 148 קמ"ש, ולאחר הפחתה נרשמה מהירותו: 143 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 80 קמ"ש.

בניגוד לאמור בבקשה לפיה בסמוך למבקש נסעו כלי רכב נוספים בזמן המדידה, ירד גשם שוטף והמדידה בוצעה בתוואי שטח של קפל קרקע, הרי שמ"זיכרון דברים להפעלת מכשיר מדגם BEE III IL", שערך השוטר עזרא חכים, עולה כי רכב המבקש היה בודד בכוון נסיעתו, לא ירד גשם כלל ותוואי השטח מישורי. יובהר כי בטופס זכרון הדברים קיימת רובריקה של "קפל קרקע" ובכל זאת סימן השוטר המודד באופן מפורש כי מדובר באזור מישורי.

השוטר המודד ציין בדו"ח זכרון הדברים כי היה בקשר עין רצוף עם רכב המבקש עד לעצירתו.

המדידה בוצעה באמצעות אנטנה אחורית כשהרכב המשטרתי היה במצב נייח. לפני ביצוע נעילת המהירות המתין השוטר פרק זמן של 3 שניות כנדרש ונתוני המדידה הוצגו בפני הנהג. יצוין כי עפ"י הזכ"ד, בתחילת המשמרת ובסיומה בוצעו בדיקות תקינות למכשיר שכולן תקינות.

גם במסגרת דו"ח נסיבות המקרה שערך השוטר עזרא חכים ובמזכר שערך השוטר בן ציון אברהם צוין כי רכב המבקש היה בודד בנתיב נסיעתו ונשמר קשר עין רצוף, עד לעצירת רכבו של המבקש.

בתגובת המבקש בדו"ח נרשם: "אני נסעתי 120 קמ"ש...קרה שיבוש במכשיר שלך".

מאמרת המבקש בזירת האירוע עולה הודאה בנהיגה במהירות מופרזת של 40 קמ"ש מעל המותר.

בשלב הדיוני הנוכחי, נדרש בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה בלבד. טענות המבקש ביחס לקפל הקרקע, לגשם שירד ולכלי רכב נוספים שנסעו בכביש בעת המדידה, מקומן להיבחן במסגרת התיק העיקרי, עת ישמע בית המשפט הדן את העדים ולאור התרשמותו הישירה מאופן העדתם יקבע ממצאי מהימנות בנוגע לנתונים עובדתיים אלה המצויים במחלוקת.

הנה כי כן, קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

נהיגה במהירות מופרזת מהווה סיכון לביטחון הציבור ולא אחת מהווה עבירה זו גורם לתאונות דרכים קשות. במקרה זה, מדובר במהירות של 63 קמ"ש מעל המהירות המרבית המותרת, מהירות המשקפת מסוכנות.

המבקש נוהג בטרקטור מיום 18/08/08 וברכב פרטי מיום 14/10/09 ואין לחובתו הרשעות קודמות. למרות הותק הקצר שצבר בנהיגה, אין להתעלם מעברו הנקי של המבקש, המצביע כי אופן נהיגתו במסגרת האירוע דנן, אינו מאפיין את נהיגתו בשגרה.

ב"כ המבקש טען כי מדובר בשוטר מג"ב הנוהג מדי יום עשרות קילומטרים ולכן זקוק לרישיונו.

באיזון בין חומרת העבירה דנן, בראי קיומן של ראיות לכאורה להוכחתה, לבין עברו הנקי של המבקש ונסיבותיו האישיות, שוכנעתי כי די ב"תקופת צינון" קצרה מזו שנקבעה ע"י הקצין, כדי להשיג את תכלית הפסילה המנהלית (ראו בעניין דומה את החלטתו המנחה של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר ניתנה ע"י כבוד סגן הנשיא כתילי מיום 3/2/11, במסגרת ע"ת 2558-02-11 כבהא נ' מדינת ישראל, שם קוצרה תקופת הפסילה המנהלית ל-20 ימים. שם מדובר היה העולה ב-58 קמ"ש על המותר ובעותר אשר לו 18 הרשעות קודמות בתעבורה).