שבו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור מכוח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.5.2011 (להלן – הוועדה), אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין פגיעתו של המערער בכתף ימין לבין התאונה וכי נכותו הרפואית של המערער עומדת על 5% לצמיתות.

העובדות הרלוונטיות

2.המערער, יליד שנת 1955, נפגע בתאונת עבודה שהוכרה כתאונת עבודה עת נפל מסולם על הגב התחתון ונחבל בכתף ימין.

3.הוועדה הרפואית לעררים, בישיבתה מיום 18.5.2011, קבעה, כדלקמן:

"הועדה חוזרת על קביעתה שלא מדובר בפגיעה בכתף ימין הקשורה לאירוע הנדון בהעדר כל ממצא הקשור לכתף בסיכום המחלה מיום קבלתו (1.12.10) בית חולים שיבא מחלקה אורטופדית. כמו כן בעמ"ש מותני קיים פגם מולד ב S1 – L5 שאין לו קשר לאירוע.

...

הממצא הקליני והרנטגני המדווח הוא של שבר ב D11 – שבר יציב ללא הגבלות בעמ"ש מותני והוועדה קובעת 5% ע"פ 37 (8) א.

...

אין הוועדה מקבלת את קביעתו של ד"ר שרים וחו"ד מיום 3.10.10 מאחר ואינה קושרת את תלונותיו בכתף ימין לאירוע הנדון. כמו כן אינה מקבלת את קביעת הנכות בעמ"ש מותני מאחר ואין כל מגבלה תפקודית בעו"ש מותני וזאת למרות הממצא המולד של גלישה S1 – L5 כאמור ....הוועדה דוחה את הערר (ההדגשות אינן במקור).

לפיכך, קבעה הועדה כי נכותו הרפואית של המערער עומדת על 5%.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

4.לטענת המערער, הוא הציג בפני הוועדה חוות דעת מפורטת של ד"ר שרים (מומחה לכרורגיה אורטופדית) אשר הכיר בקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף לבין התאונה וקבע כי בגין הפגיעה יש לקבוע למערער נכות בשיעור 15% על פי סעיף ליקוי 41 (4) (ב), כאשר על אף האמור בחוות הדעת ומבלי שהוועדה נתנה כל נימוק בדבר ניתוק הקשר הסיבתי דחתה הוועדה את תביעתו של המערער בגין פגיעותיו בכתף.

עוד נטען כי הוועדה לא נימקה באופן מפורט מדוע בחרה להתעלם מקביעותיו של ד"ר שרים ולא נתנה כל תיאוריה חלופית לאופן היווצרות הקרע בגיד בכתף.

5.לטענת המשיב, יש התייחסות מפורשת בפרוטוקול הוועדה לחוו"ד ד"ר שרים והעובדה שהמערער חולק על עמדת הוועדה אין בה כדי לשלול את הרישום הברור ממנו עולה כי הוועדה עיינה בחוות הדעת וקבעה שאינה מסכימה עם עמדתו.

לפיכך, מדובר במחלוקת בין רופאי הוועדה לבין ד"ר שרים בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי, אך זוהי מחלוקת רפואית שבית הדין לא יתערב בו. כמו כן נטען (בהתייחס לטענת המערער על כך שהועדה לא נתנה תיאוריה חלופית לאופן היווצרות הקרע בגיד בכתף), כי אין הוועדה חייבת לאבחן את מקור המימצא בכתף או להסביר את מקורו כאשר אין לדעתה קשר בין הפגיעה בעבודה.

6.לסיכום, הועדה פעלה באופן ראוי ולא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה.

הכרעה

7.על פי סעיף 123 לחוק, החלטות של הוועדה הרפואית לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית.