שבו נ' אבידן ואח'

פסק דין

בהמשך לדיון שהתקיים במעמד הצדדים, שב ביהמ"ש ובחן את טענות הצדדים, כמו גם את כל חומר הראיות שהוצג על ידי הצדדים לכתבי הטענות וכן במהלך הדיון – בעיקר הנני מתייחסת לתמונות שצולמו על ידי התובעת ובעלה ב"זמן אמת" אשר הוגשו וסומנו ת/ 1 .

לפני תביעה כספית שהגישה התובעת בסך של 4,721 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לכל רכבה כתוצאה מנהיגה רשלנית של הנתבעת 1 .

התובעת תיארה באריכות את השתלשלות העניינים, ביחס לאירוע התאונה, כאשר אין מחלוקת לפיה, התובעת או בעלה, שהגיע למקום לאחר האירוע, לא ראו את הנתבעת 1 גורמת לנזק הנטען, שעה שהתובעת הייתה במקום עבודתה וכלי רכבה חנה באותו המקום במשך מספר שעות, עד לשעה 14:45 המועד שבו מסיימת התובעת את עבודתה.

לטענת התובעת, החנתה עם כלי רכבה כהרגלה ברחוב שבו מתגוררת הנתבעת 1 ברמת השרון כמדי יום בדרכה למקום עבודתה, כאשר היא שבה, לאחר שסיימה את משמרת העבודה, הבחינה בנזק שנגרם לכלי רכבה בחלק השמאלי קדמי (תלישה של הפנס השמאלי ושל הפגוש) אשר לא היה קודם לכן ולפיכך, הזעיקה את בעלה למקום.

בעת שניסו בני הזוג להבין מה קרה, הבחינו בכלי רכבה של הנתבעת 1 אשר חנה בקרבת מקום ( מול כלי הרכב של התובעת- כפי שניתן לראות מהתמונה שצולמה על ידי התובעת ת/1 ) ועליו סימנים אשר התאימו לנזק שנגרם לכלי רכבה , לדברים מדובר היה בנזק "טרי" באותו חלק אחורי של כלי רכבה עם סימני צבע שירדו מכלי רכבה של התובעת (צבע לבן).

לדברי בעלה של התובעת, הוא ערך במקום מדידה של הגבהים ביחס למיקום הנזק בין שני כלי הרכב ומצא התאמה.

בני הזוג, ניסו לברר באמצעות עוברי אורח האם ידוע למי שייך כלי הרכב "הפוגע", בין היתר, הסתבר לדבריהם כי אדם אשר יצא מביתה של הנתבעת 1 , כפי שהתברר מאוחר יותר, טען כי איננו יודע למי שייך כלי הרכב ורק לאחר שביקשו להתקשר למשטרה, הודה בפניהם כי מדובר בכלי רכבה של אשתו ואולם לא יתכן כי היה מעורב באירוע באשר לטענתו, אשתו לא נסעה עם כלי הרכב מזה כשבוע- עוד טען כי אשתו איננה בבית.

בני הזוג לא אמרו נואש, בעת שהמתינו ברחוב , הגיח שליח לבית ממנו יצא בן זוגה של הנתבעת 1, בעוד האחרונה יצאה לקבל את פניו ולפיכך, פנו אליה בני הזוג על מנת לברר האם יתכן כי כלי רכבה היה מעורב באירוע התאונה, כאשר האחרונה הכחישה כל פגיעה ואירוע תאונה וממילא נזק שגרמה לתובעת, לא לפני שאישרה כי יצאה בבוקר לסידור עם כלי רכבה.

נוכח הסתירות בין שתי הגרסאות של בני הזוג מטעם הנתבעת, סברה התובעת ובן זוגה, כי הנתבעת 1 ובעלה מנסים להתכחש לאירוע הנזק ולאחריותם לשאת בנזק שגרמו ולפיכך, פנו למשטרה , הגישו תלונה וכן הוגשה התביעה הכספית המונחת לפני.

לאחר ששמעתי את הצדדים שניהם, נחה דעתי כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה הן ביחס לאחריות והן ביחס לשאלת הנזק – במה דברים אמורים ?

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ולדיון התייצב בעלה אשר בסופו של דבר לא העיד הואיל ולא ראה את האירוע בעת שהתרחש אלא הגיע לאחר מכן. אשר על כן, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין וגם היא איננה אלא בבחינת עדות נסיבתית שהרי אין חולק כי לא נכחו ולא ראו את קרות האירוע ובהעדר חוו"ד שבחנה את ההסתברות לכך שאכן הנזק שנגרם לכלי רכבה של התובעת, יכול היה להיגרם על ידי הנתבעת 1 הרי שלא עלה בידה להוכיח את תביעתה בהתאם לנטל המוטל עליה בהליך האזרחי.

ביהמ"ש ניסה בעצמו לבחון את סוגי הנזקים בשני כלי הרכב, תוך התעלמות משאלת האחריות, ואולם לאחר שנעשתה הבחינה, נותר ספק באשר לאפשרות שהנתבעת 1 גרמה לנזק אצל כלי רכבה של התובעת, נוכח סוג הנזק בכלי רכבה של הנתבעת 1, שפשוף בחלק האחורי ימני, אל מול תלישה של הפנס בלבד, להבדיל משבירה של הפנס ומכה אשר ניתן היה לצפות שתגרם בכלי רכבה של התובעת, ככל שהנתבעת 1 לא שמה ליבה כשביקשה לצאת עם כלי רכבה בנסיעה לאחור.

שעה שנותר ספק בליבו של ביהמ"ש באשר לאחריות וממילא לנזק שנגרם כתוצאה מאותו אירוע נטען, הרי שספק זה בהכרח פועל לרעת התובעת , אשר הינה בבחינת המוציא מחברו ועליה הראיה.

אשר על כן, חרף הספקות והחששות שהעלתה התובעת באשר לאחריותה של הנתבעת 1 לקרות האירוע, בהעדר יכולת להרים את הנטל , אין מנוס מדחיית התביעה וכך אני מורה.

חרף דחיית התביעה אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין תוך 15 יום מקבלת עותק פסק הדין לביהמ"ש המחוזי.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: