שבו ואח' נ' טוויל ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 22.7.13 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת 1 הבעלים של רכב מ.ר. 5811227 (להלן: "רכב התובעות"). התובעת 2 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב התובעות.

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 1915967 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבע 2 הוא הבעלים של רכב הנתבעים והנתבעת 3 היא מבטחת רכב הנתבעים.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 22.7.13 אירעה התנגשות בין צדו הקדמי שמאלי של רכב התובעים לבין הדלת האחורית ימנית של רכב הנתבעים. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.

גרסת התובעות הינה כי רכב התובעות נסע בדרך חברון בירושלים, הגיע לצומת רחובות וביקש לפנות שמאלה, וזאת לאחר שרכב מונית שעמד בצומת אפשר לרכב התובעות לבצע את הפנייה. אז הגיע רכב הנתבע, ביצע עקיפה על פס הפרדה רצוף ופגע ברכב התובעות בצדו הקדמי שמאלי.

גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, רכב הנתבעים נסע ברח' נעמי לאחר רכב התובעות. נהגת רכב התובעות פנתה ימינה ומיד לאחר הפניה ימינה פנתה שמאלה ושוב שמאלה על מנת לבצע מעין פניית פרסה. ואולם, ביציאה אל הנתיב הנגדי לא בדקה התובעת כי הכביש פנוי התפרצה אל הכביש ופגעה ברכב הנתבעים בצדו הימני אחורי. התובעת סירבה להחליף פרטים ועזבה את מקום התאונה מיד לאחריה.

דיון והכרעה

העידו בפני נהגת רכב התובעות וכן הנתבע 1. נהגת רכב התובעות העידה כי אותתה לפניה שמאלה לכביש דו סטרי. בנתיב הקרוב היתה מונית אשר עצרה ואפשרה לה לבצע את הפניה בבטחה. תוך שהיא במהלך הפניה והגיעה לנתיב הנגדי, רכב הנתבעים אשר הגיע במהירות, עקף את המונית ועל כן אירעה התנגשות בין הפינה הקדמית שמאלית של רכב התובעת לבין הדלת האחורית ימנית של רכב הנתבעים.

מנגד העיד הנתבע 1, כי פנה ימינה לכביש בו אירעה התאונה וכי התובעת יצאה מהצומת ולא עצרה ועל כן פגעה ברכב הנתבעים.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה והתרשמתי מהן, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעת, באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת הנתבע 1. עדותה של התובעת היתה אמינה עלי ואני מקבלת את גרסתה כי ביצעה את הפנייה שמאלה לאחר שמונית שנסעה בכביש אפשרה לה לבצע את הפנייה בביטחה וכי רכב הנתבעים עקף את המונית שנסעה לפניו,תוך שהוא סוטה לנתיב הנגדי.

יחד עם זאת, אני קובעת כי על יש להטיל על התובעת 2 אחריות תורמת בשיעור של 15% לקרות התאונה. כך, מתמונות הנזק של רכב הנתבעים עולה כי רכב הנתבעים נפגע בדלת הימנית אחורית. עובדה זו מעידה כי אף שרכב הנתבעים עקף את המונית שעמדה לפניו ועבר לנתיב הנגדי הרי שכבר הצליח לעבור למעלה ממחציתו על פני רכב התובעות. לו היתה נוהגת התובעת 2 במשנה זהירות הרי שהיה בידיה לעצור את רכבה ולמנוע את ההתנגשות.

בעקבות התאונה נגרמו לתובעות הנזקים הבאים: נזק לרכב בסכום של 6,995 ₪, וזאת בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה וכן לחשבונית התיקון. כן נשאו התובעות בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 708 ₪.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות, באמצעות התובעת 1, סך של 6,548 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.7.13 ועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעות בסכום של 700 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: