שבאט נ' י.ר.ס. פלסט בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בדרישת התובע לחיוב הנתבעים לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות מעורבותו בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 8.9.09 (להלן: התאונה).

רקע כללי;

התובע יליד 19.5.93, טען בתביעתו כי נפגע בתאונה שעה שעבד אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: המעבידה) במפעלה הנמצא בכרמיאל. התובע תיאר את נסיבות אירוע התאונה בסע' 4 לכתב התביעה כלהלן: "במהלך עבודתו הרגיל אצל המעביד, ותוך כדי גריסת ניילון במיקסר, הניילון הסתובב על יד שמאל ומשך את היד לתוך המערבל, וכתוצאה מכך נחבל התובע ביד שמאל".

התביעה הוגשה נגד המעבידה וגם הנתבעת מס' 2 שהינה חברה לביטוח אשר ביטחה את המעבידה בביטוח חבות מעבידים בזמנים הרלוונטיים לאירוע התאונה (להלן: המבטחת).

המעבידה לא הגישה כתב הגנה, ואילו המבטחת שהתגוננה לא ראתה לייצג את המעבידה גם לא להגיש כתב הגנה בשמה, על אף העובדה שאין חולק כי קיימת פוליסה בת תוקף. את הטעמים שהביאו את המבטחת להתנער מהכיסוי הביטוחי אביא במסגרת סקירתי לטענות הצדדים.

התובע טען לנכות ותמך תביעתו בחו"ד רפואית. גם הנתבעת הגישה מצידה חו"ד רפואית נגדית. לנוכח הפער בין שתי חוות הדעת ראיתי למנות את דר' מאגד גנאים מנהל המחלקה האורתופדית בביה"ח העמק כמומחה מטעם ביהמ"ש. התובע נבדק ע"י המומחה שהגיש את חוות דעתו ובגדרה קבע, כי התובע סובל מנכות רפואית בשיעור 5% בשל הגבלות בתנועות שורש יד שמאל, כן נכות זהה בגין הצלקות שנותרו בידו. מי מהצדדים לא הזמין את המומחה לחקירה, גם בסיכומיהם לא העלו אף טענה כנגד חו"ד זו וממצאיה.

ניסיתי להביא את הצדדים להבנות שייתרו שמיעת הראיות ומתן פס"ד, אלא שכל ניסיונותיי לא צלחו. בשל כך, קבעתי דיון שהתקיים בפניי ביום 8.12.14 שבמסגרתו שמעתי את העדים וסיכומי הצדדים.

התובע וגם מר' זורי חוסין העד מטעמו (להלן: העד) הגישו תצהירי עדות ראשית כן התייצבו ונחקרו נגדית. המעבידה לא נכחה בדיון ואילו המבטחת לא ראתה להביא עדים מטעמה.

סיכומי הצדדים;

התובע בסיכומיו הפנה לתחשיב הנזק שהוגש מטעמו. בתחשיב זה הוא עמד על אחריותה של המעבידה לקרות התאונה, שכפי גישתו, נהגה ברשלנות שהביאה להתרחשות התאונה. התובע סקר את חבלתו, המעקב הרפואי והנכות שנקבעה, ועל יסוד כל אלה עתר לחייב הנתבעות בגין הפסדי שכר בעבר, בעתיד, הפסדי פנסיה, הוצאות, עזרה וגם כאב וסבל.

המבטחת הרחיבה בסיכומיה. בפתח דבריה טענה כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, כן עמדה בהרחבה על הסתירות והפרכות, שלגישתה עולים מעדות התובע והעד. המבטחת הדגישה, כי בטפסים שהוגשו למל"ל בסמוך לאחר התאונה, לא בא כל זכר לעניין הטענה כי הניילון נכרך סביב ידו של התובע, הדבר, כך היא סבורה, שומט את הבסיס תחת גרסתו של התובע שנכון לדחותה.

המבטחת גם עמדה על הנימוקים העומדים ביסוד הטענה לאי תחולת הפוליסה על התאונה. לגישתה, משום שהתובע הועסק בניגוד להוראותיו המפורשות של חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953 כן החריג המפורש בפוליסה, אין תחולה בנסיבות לכיסוי הביטוחי. עוד הוסיפה, כי משום שהמעבידה לא טרחה להודיע אודות התאונה, הרי בכך המבטחת פטורה מכל חובה לפצות את התובע. הגם, כך הוסיפה, על אף העובדה שלא ניתן כיסוי ביטוחי למעבידה וטענה זו הועלתה מפורשות בכתב ההגנה, התובע לא השכיל לסתור טענה זו ולא הוכיח כי המעבידה כן שגרה הודעה למבטחת בסמוך לאחר התאונה.

לעניין הנזק, המבטחת הפנתה לתחשיב הנזק שהוגש מטעמה והוסיפה, כי הנכות אינה תפקודית כלל וכלל, הגם שהתובע עובד במסעדה בעבודה הכרוכה בהפעלת מאמצים דבר המערער את טענת התובע לפגיעה ביכולת העבודה. המבטחת גם טענה, כי התובע לא הוכיח את הפסדיו הנטענים לעניין העזרה וההוצאות. באשר להפסדי השכר בעבר המבטחת הדגישה כי נכון לחשב ראש נזק זה לפי תקופת אי כושר של 3 חודשים ולאחר מכן כפי הנכויות הזמניות שנקבעו ע"י ועדה רפואית שליד המל"ל. המבטחת גם לא פסחה על ראש הנזק של כאב וסבל והציעה לפצות התובע בסך של-25,000 ₪.

התאונה והאחריות;

בעדותו בפניי התובע מסר כי החל לעבוד אצל המעבידה כחודשיים לפני התאונה ( עמ' 8, ש' 17-18). עוד הוסיף, כי ביום התאונה הוא עבד משמרת לילה ואת עבודתו החל בשעה 23:00 ביום 7.9.09. תחילה הוא עבד על מכונה אחרת, ולערך בחצות הוא התבקש לראשונה לעבור ולעבוד ליד המיקסר המושך לתוכו יריעות ניילון אותן הוא גורס באמצעות להבים המסתובבים בתוכו במהירות גבוהה (להלן: המכונה).

הוא התבקש, כך העיד, לעמוד ליד המכונה ולמשוך את יריעות הניילון מגליל שהונח בקרבתה לכיוון ולתוך המכונה . זו הייתה, כאמור, הפעם הראשונה בה התובע עבד ליד המכונה (עמ' 9, ש' 32), כאשר, כפי שהוסיף :" כמה דקות אמרו לי שאתחיל ללמוד על המקסר, אלמד את העבודה על המקסר" (עמ' 9, ש' 32).

התובע שעה להוראת מנהלו והחל עובד ליד המכונה. או אז, לערך בשעה 1:00 (עמ' 9, ש' 26), במהלך עבודתו, עת עסק בהפרדת יריעות הניילון , המכונה משכה בעוצמה יריעות אלו לתוכה, דבר שגרם לכך שידו השמאלית נלכדה ביריעות שנכרכו סביבה, נמעכה ונמשכה לכיוון פתח המכונה (עמ' 8, ש' 24-26). כך גם העד שעבד בקרבת התובע תיאר את התאונה : "ידו נתפסה במכונה. הניילון היה סביב ידו שנמשכה לכיוון המכונה" ( עמ' 15, ש' 2-3).

הן התובע וגם העד הותירו רושם אמין וניכר בדבריהם כי דבקו באמירת האמת במלואה ללא כחל או סרק. לא מצאתי סתירות מהותיות כטענת המבטחת, נהפוך הוא, העדים היו עקביים בעדויותיהם שהשלימה האחת את השנייה. הסתירות עליהן הצביעה המבטחת בסיכומיה, הן סתירות פריפריאליות, קלושות ואין בהן כדי לערער את הגרסה ששטח התובע והעד מטעמו בפניי, שכאמור, אף הותירו רושם אמין.

המבטחת, כאמור, טענה בסיכומיה כי גרסת התובע נסתרת בזו שצויינה בתביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1) וגם בתביעה לקביעת דרגת נכות (נ/2) שהוגשו למל"ל. בטפסים אלה התאונה תוארה בזו הלשון: "בזמן עבודה יד נכנסה למכונת גריסת ניילון וכתוצאה נפצעה". ראשית, איני סבור כי עסקינן בגרסה או בתיאור השונים באופן מהותי מאלה שנטענו מפי התובע והעד; שנית, הכתוב הינו תמצית להתרחשות ומשקף את הגרעין של האירוע, באם חסרים בו פרטים אין הדבר מערער את עמדת התובע; שלישית, בטענתה זו המבטחת מתעלמת כליל מתיאור התאונה שנרשם ע"י המעבידה מיד לאחר אירוע התאונה בטופס בל/250 :" בזמן גריסת נילון במיקסר (מכונה למחזור ניילון), הניילון הסתובב על יד שמאל וגרם לשבירתה" (נספח א' לתצהיר התובע). טופס זה שהתקבל על תוכנו כראיה ללא שבאה התנגדות או הסתייגות כלשהיא מצד המבטחת, מהווה חיזוק לעמדת התובע ואף הודאת חוץ מטעם המעבידה.