שאקיר נ' עברון ואח'

פסק דין

פתח דבר

ביום 05/04/2011 הגישה הגברת שאקיר מדלן (להלן: "התובעת") כתב תביעה, לפיו ביום 12/05/2010 נהג בנה את רכבה בעיר צפת (להלן: "הרכב"), רכב שנסע לפניו נעצר לנוכח מעבר חצייה במקום ואילו רכב שנסע מאחור, בו נהגה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1") המשיך בנסיעה ופגע ברכבה של התובעת, אשר כתוצאה מהדחיפה פגע רכבה ברכב שמלפנים (להלן: "האירוע"). חברת הביטוח המבטחת את רכבה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 2") מאנה לשפותה בגין נזקיה, ככל שהם נוגעים לפגיעה בחזית הרכב ומכאן תביעתה. התובעת עותרת לסעד כספי בסך 4,055 ₪.

מעיון בתיק עולה, כי כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 לא הוגש, אך זו הופיעה בפניי ביום 07/04/2011 ועיקר טענתה היתה, כי נסעה באיטיות רבה עובר לאירוע התאונה ועל כן רכב התובעת לא ניזוק כלל.

בכתב הגנתה, טענה הנתבעת 2 כי דין התביעה להידחות הואיל והאירוע הנטען מוכחש מכל וכל, וכי האחריות לקרות האירוע מוטל על כתפי התובעת בלבד.

דיון והכרעה

מעיון בטענות התובעת ושמיעת טענות בעלי הדין בפניי, צומצמה המחלוקת לשאלה, האם רכבה של הנתבעת 1 כאשר פגע ברכב התובעת, גרם לפגיעת רכב התובעת ברכבו של צד ג' אם לאו. תשובה חיובית לשאלה זו, תביא לחיוב הנתבעות בהוצאות נזקי התובעת.

מחומר הראיות המונח בפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל מן הנימוקים שיובאו להלן.

בראש ובראשונה, התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי לפיה הרכב ניזוק הן מאחור והן בחזית ועל כך הסתמכתי בבואי לפסוק את אשר פסקתי. ואולם, הנתבעת 1 צרפה לתיק בית המשפט ביום 10/04/2011 לאחר הדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים, תמונות לפיהן רכבה של התובעת לא ניזוק בחזית, למעט שפשוף קל. על כן, הפניתי עצמי לדו"ח טיפול ראשוני בתאונת דרכים מיום 12/5/10 של משטרת ישראל ולדו"ח הפעולה של הבוחן, אשר צורפו לכתב התביעה, וכן להודעת צד ג', מר משה יוחאי, נתבע מספר 3 (אשר נמחק מהתביעה ) מהם ניתן ללמוד כי אכן רכבה של התובעת פגע ברכבו, כאשר נעצר לפני מעבר חצייה על-מנת לתת זכות קדימה. לפיכך, טענת הנתבעת 1 לפיה רכבה של הנתבעת לא ניזוק כלל בחזית איננה מתקבלת על הדעת, כמו כן הטענה לפיה ייתכן ורכבה של התובעת פגע ברכבו של צד ג' קודם לאירוע התאונה נשוא תביעה זו, נדחית (ראה דברי הנתבעת 1 בסיפא לעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 07/04/2011).

למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם הגיונם של דברים מחייב לקבל טענת התובעת לפיה רכבה "נדחף" קדימה מעוצמת המכה וגרם לפגיעה ברכבו של צד ג'. מסקנתי זו מתחזקת הן לאור העובדה כי אילו אכן כדברי הנתבעת 1, היא פגעה ברכב התובעת בעוצמה חלשה מאוד, לא היה רכב התובעת נדחף קדימה ופוגע ברכבו של צד ג' והן מדברי הנתבעת 1 עצמה, לפיהם "נגעתי בו נגיעה מאוד מאוד קלה ואז כל האנשים יצאו מהמכונית ועשו לי "עליהום"... (ראה המשך דברי הנתבעת 1 בסיפא לעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 07/04/2011), והרי אילו היתה זו אכן "נגיעה מאוד קלה" כדברי הנתבעת 1, מדוע כל האנשים יצאו מהמכונית? דומני שהתשובה לכך היא, כי מעוצמת המכה יצאו "כל האנשים" לחזות בנזק שאירע.

כמו כן, טענת הנתבעת 2 לפיה הואיל ודו"ח השמאי נערך חודש לאחר האירוע, הרי שיש להטיל דופי באמינותו, גם טענה זו נדחית, הואיל וחודש ימים לאחר האירוע, נראה לי כזמן סביר לבדיקת הרכב.

סוף דבר

לאור כל האמור, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי מאת הנתבעות 1 ו-2, ולפיכך אני מקבלת את תביעתה.

לפיכך, על הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת הוצאות נזקי הפגיעה בחזית רכבה בסך 2,978 ₪ (הערכת הנזק ע"י השמאי בהתייחס לנזק הקדמי בלבד!) וכן הוצאות משפט והפסד יום עבודה בסך 450 ₪.

סה"כ על הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת סך כולל של 3,428 ₪.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י' סיון תשע"א, 12 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: