שאפע נ' מדינת ישראל

פסק דין

א. פתח דבר:

1. הערעור שבפני עוסק בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (להלן: "בית משפט קמא"), שלא לבטל את פסק הדין שניתן נגד המערער ובהיעדרו ולחילופין כנגד חומרת הדין.

2.פסק הדין ניתן על ידי השופט משה גינות בתיק ת"ד 1579/12/11, (להלן: "פסק הדין").

ב.ההליך בבית משפט קמא:

1.המערער הובא לדין בגין כך, שביום 03/10/11 נהג ברכב מבלי שהיה לו רישיון נהיגה תקף ופוליסת ביטוח בת תוקף ובכך ביצע עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 וסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970.

2.המערער יליד 13/09/1964, זומן לדיון בבית משפט קמא ליום 14/12/11, אך לא התייצב לדיון ולכן הורשע בהיעדרו ודינו נגזר לעונשים הבאים:

קנס כספי בסך 2,500 ₪, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים ו- 24 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה.

3.המערער הגיש ביום 18/02/12 בקשה לביטול פסק הדין ובית המשפט קמא החליט ביום 22.2.12 לדחות את הבקשה, הואיל והמערער זומן כדין ובחר שלא להתייצב לדיון.

4.המערער טוען כי אי התייצבותו לדיון הקבוע הייתה מחמת טעות. בבקשה לביטול פסק הדין הוסיף וטען כי לאחרונה עבר מבחן עיוני ומעשי וקיבל רישיון נהיגה.

5. המערער אמור להתחיל את לימודיו במכללת סכנין ולכן רישיון הנהיגה דרוש לו, הואיל והוא אמור לנסוע מבקה אל גרבייה עד למכללת סכנין.

[יוער שנטען בבקשה ובתצהיר שצורף אליה (ראה סעיפים 7 לבקשה ו- 8 לתצהיר) שעונש הפסילה 4 חודשים כאשר בפועל עונש הפסילה הממשית שהושת על המערער, כעולה מגזר הדין, הוא 24 חודשים].

6.המערער חזר וטען בפניי כי התחבורה הציבורית במקום מגוריו מצומצמת ואינה זמינה בתדירות סבירה שמאפשרת לו להגיע למכללת סכנין, שם אמור להתחיל את לימודיו.

7.המערער סבור כי העונש שהושת עליו חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת. לכן, ביקש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין ולחילופין להקל בדינו.

ג.טענות המשיבה:

1. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור, הואיל ואין בידי המערער כדי להצביע על קיומו של טעם סביר המצדיק היעדרות מהדיון או חשש ממשי לעיוות דין, שכאמור די באחת משתי העילות כדי להביא לביטול ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

2.טעות ושכחה אינן סיבות מוצדקות להיעדרות מהדיון ואין כל תשיתת לטענה של חשש ממשי לעיוות דין

3.לדעת המשיבה, אין כל פגם בהחלטת בית משפט קמא ומכאן שאין מקום להתערב בה.

4. עוד טענה המשיבה, כי העונש שהושת על המערער הוא עונש סביר ואין מקום להתערב בו.

ד.דיון והכרעה: