שאמי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 25/10/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת מוגבלות בניידות בשיעור 75% לפי פריט ליקוי א-6 דו צדדי לרשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות ("ההחלטה").

2.עניינה של המערערת הוחזר לוועדה בתוקף פסק דין, מיום 5/6/12 (בל 23528-11-11), אשר ניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הונחתה הוועדה לזמן את המערערת ולהתייחס למכתב הרפואי מטעם הרופאה המומחית לנוירולוגיה, ד"ר בלה גרוס, מנהלת המחלקה הנוירולוגית בבית החולים נהרייה, מיום 17/6/11. הוועדה התבקשה להתייחס במפורט לקביעותיה של ד"ר גרוס לפיהן בעניינה של המערערת יש להתאים את פריטי הליקוי העוסקים בהגבלת כושר תנועה במפרקים (סעיף ו-2).

3.טענת הערעור היא שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין והתייחסות הוועדה למסמך הרפואי של ד"ר גרוס אינה מפורטת ומנומקת.

4.לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ועל כן לא נפל בהחלטתה פגם משפטי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בערעור, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני הצדדים בדיון, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

6.הוועדה התכנסה ביום 25/10/12, עיינה בפסק הדין ובמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת וציינה כי "ברקע חולשת שרירים כללית שטיבה לא ידוע על רקע משוער של מיאופתיה שטבעה לא ידוע, אף שבוצעו שתי ביופסיות של שריר וללא טיפול תרופתי".

המערערת טוענת בהקשר זה כי הוועדה התעלמה מאישור רפואי של מומחית לנוירולוגיה, ד"ר לודמילה פרידזון, מיום 9/12/12, לפיו אין טיפול תרופתי או פיזיקלי למחלה ממנה המערערת סובלת. אין בידי לקבל טענה זו. המכתב הרפואי אליו מפנה המערערת הוא מסמך מאוחר להחלטת הוועדה נשוא הערעור, ולכן ברור מדוע אין התייחסות של הוועדה למסמך זה.

המערערת הוסיפה וטענה כי שגתה הוועדה בקביעתה שהמערערת עברה שתי ביופסיות. גם טענה זו דינה להידחות. לא זו בלבד שהטענה לא נתמכה בכל מסמך רפואי, אלא שעל פי הרישומים הרפואיים שבתיק המערערת, הבהיר המשיב כי המערערת עברה שתי ביופסיות, האחת ביום 26/12/10 והשנייה ביום 25/2/11.

7.כזכור, עניין לנו בהחלטה שניתנה בעקבות פסק דין. משכך, יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להנחיות פסק הדין. לאור האמור, טענת הערעור היחידה שיש מקום להכריע בה היא בנוגע למכתבה הרפואי של ד"ר גרוס.

הוועדה ביצעה למערערת בדיקה אורטופדית ונוירולוגית, ופירטה את ממצאי בפרוטוקול. הוועדה סיכמה וקבעה כי "תנועות בגפיים תחתונות מלאות", ולכן המערערת אינה נכללת ברשימת הליקויים מבחינה אורטופדית. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי אין מקום לשינוי מהחלטת הוועדה הקודמת, שכן מדובר בשיתוק קבוצת שרירים הגורמות להגבלה בהפעלת מפרק הירך. לדעת הוועדה, פריט הליקוי המתאים למצבה של המערערת הוא פריט א-6 דו צדדי. הוועדה אף הסבירה מדוע אינה מקבלת את מסקנתה של ד"ר גרוס, שכן "ממצאי התנועה במפרקי הירכיים הם תקינים, ועל כן לא ניתן להתאים סעיף ו-2 שהינו סעיף אורטופדי שמתייחס לכך. מה עוד שהתקנות אינן מאפשרות מתן שני סעיפים נפרדים המתייחסים לאותו מפרק".

8.הנה כי כן, לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות, שהסתמכו על החומר שעמד לעיון הוועדה. מקובלת עלי טענת המשיב, כי הוועדה אמנם לא אזכרה את המסמך של ד"ר גרוס מיום 17/6/11 באופן מפורש, אולם למקרא החלטת הוועדה ברור שהוועדה נתנה דעתה לאמור בו ואף התייחסה לתוכנו בהנמקתה. לא זו בלבד שעיון בהחלטת הוועדה מעלה כי מסמך רפואי זה עמד בפני הוועדה, כמפורט בסעיף 3.א. לפרוטוקול, אלא שהוועדה נתנה דעתה אליו לאור הנחיות פסק הדין, והסבירה מדוע אין מקום ליישום פריט ליקוי ו-2 בעניינה של המערערת.

9.המסקנה העולה מהאמור לעיל היא, כי הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין. החלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית.

10.על כן – הערעור נדחה בזאת.

11.אין צו להוצאות.

12.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, (21 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: