שאמי נ' אלנבארי ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה תטעם הנתבעים להורות למשטרת ישראל, מדור רישום פלילי להמציא לעיונם גליונות הרשעה קודמים של התובע (להלן: "המנוח") וכן רישומים אודות מעצרים שעבר המנוח בעבר.

2.עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי עזבון המנוח לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו להם בעקבות מותו של המנוח בתאונת דרכים, עת ביקש (כך נטען) לחצות הכביש ונפגע (כאמור בכתב התביעה) על ידי הנתבע מספר 1.

3.לטענת הנתבעת מספר 2, מגישת הבקשה שבפניי הסתבר מעיון בתיק המל"ל כי המנוח היה מכור לסמים קשים ויש בעברו הפלילי בכדי להשליך על שאלת פוטנציאל ההשתכרות של המנוח וחישוב הפסדי השכר שנגרם לעזבונו ומשכך עתרה כמפורט לעיל.

4.התובע התנגד לבקשה בטענה שאין כל רלוונטיות למסמכים המבוקשים וטען כי ניתן ללמוד על פוטנציאל השתכרותו מדו"ח מעסיקים במל"ל. כן טען התובע שלנוכח הוראות חוק יסוד" כבוד האדם וחירותו, יש להעדיף אמצעים שפגיעתם במנוח קטנה יותר וניתן להסתפק בדו"ח מעסיקים מהמל"ל.

5.לכך השיבה הנתבעת, כי יש להביא מלוא הנתונים בפני בית משפט וטענה שמדובר בנתונים רלוונטים לשם קביעת הפיצויים להם זכאי התובע אם בכלל. הנתבעת אף הוסיפה, כי משפנה התובע לבית משפט והגיש התביעה, הרי שויתר על צנעת הפרט, שכן אינו יכול לטעון לפיצוי בגין הפסדי עבר לעזבון מחד ומאידך, לבחור שלא לפרט נתונים מעברו של הנתבע.

6.הוראות סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי) קובעות כדלקמן: המרשם יהיה חסוי ולא ימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה". בהתאם להוראות סעיף 5 (תוספת ראשונה לחוק סעיף י') לחוק המרשם הפלילי, רשאי בית משפט לקבל את המרשם הפלילי כאשר הגילוי מהותי לנושא הדיון או כאשר הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש הגילוי. בענין הנדון התמקדו הצדדים בקיומו של התנאי הראשון, הוא תנאי הרלוונטיות לדיון ולכך אדרש בהחלטה זו.

תחילה יודגש שלנוכח הוראות חוק המרשם הפלילי המפורטות לעיל, הרי שמדובר בחסיון יחסי אשר ניתן להסירו על פי הקבוע בחוק המרשם הפלילי (ראו סעיף 12 להחלטת כב' השופט עמית בת"א (חי') 688/02 החסוי משה בן הרואה נ' בדיר (פורסם בנבו)) וכן ראו הוראות סעיף 5 לחוק המרשם הפלילי כמפורט לעיל.

7.בשים לב לכך, שמדובר בחסיון יחסי, השאלה שעל בית המשפט לבחון הינה באם מדובר במידע רלוונטי נדרש, אשר בגינו יש ליתן הצו כמבוקש.

בענין הנדון, המנוח היה כבן 54 בעת פטירתו ועסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנטען שארעו וכן מדובר בתביעה לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעבר ועתיד. אומנם טוענת ב"כ התבוע כי המדובר במידע שאינו רלוונטי לתביעה, אך אין דעתי כדעתה ולענין זה יפים דברי כבוד השופטת נד"ב בתא (מרכז) 6465-08-08 ניסים פדידה נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו) שם קבעה כי:

"המרשם הפלילי, להבדיל מדו"ח המל"ל, כולל מידע בדבר העבירות שנעברו ושבגינן נגזרו המאסרים. אני סבורה כי יש צדק בטענת ב"כ הנתבעת כי למהות העבירות יש משמעות והשלכה לעניין הערכת יכולת השתכרותו של התובע מאז התאונה ובעתיד. ההשלכה יכולה להיות לעניין גובה השכר העתידי ולעניין יכולת התובע להתמיד בעבודה. דפוסי עבודתו והתנהגותו של התובע בעבר הם פרמטר רלבנטי בהערכת הנזק המיוחד לאחר התאונה ולעתיד".

כך אף לגישתי, המדובר במסמכים רלוונטים למחלוקת שעשויה להיות להם השפעה על כושר השתכרות המנוח ועל אופיו באופן שיש בהם בכדי להשפיע על גובה הפיצויים להם זכאי ואין להסתפק במידע הנגלה בדו"ח המל"ל.

8.אומנם טוען התובע כי מדובר בפגיעה בפרטיותו של המנוח , אך אף לענין זה נקבע בעבר כי "תובע אינו יכול להישמע בטענה, כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו" (ראה דברי כבוד השופטת דורנר ברע"א 8551/00 אפרופים נ מ"י, פ"ד נה (2) )102. משכך, ובשים לב לכך שעסקינן בתביעת נזיקין הכוללת גם נזקים שנטען כי נגרמו לפוטנציאל השתכרותו של המנוח, הרי שעזבונו חושף המנוח לבדיקת מידע רלוונטי הקשור לטענה זו ואין הוא יכול לחסות תחת החסיון בטענה של פגיעה בפרטיות והואיל ומדובר במידע רלוונטי, הרי שככל שעומד העזבון הוא התובע על טענתו זו רשאי הוא להעדיף ההגנה על פרטיות המנוח בפני הצורך לחשוף ראיות רלוונטיות באמצעות מחיקת התביעה שהגיש כנגד הנתבעים (ראה לענין זה, ספרו של כבוד השופט א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמוד 201) ומשכך עדיפה זכות הנתבעת לקבלת המידע וניהול הגנתה כראוי על פני זכותו של התובע לפרטיות.

9.סוף דבר. הבקשה נדחית. ניתן צו כמבוקש. הצו חתום נמצא בתיק, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' תמוז תש"ע, 14 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: