שאלתיאל נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפנינו בקשת הנתבעים לסילוק תביעת התובעת נגדם על הסף.

עובדות

התובעת הועסקה בתפקיד רכזת לשכה בכירה בלשכת שר הפנים מיום 2.4.09 עד ליום 31.5.10, על פי חוזה מיוחד להעסקת עובד במשרת אמון לפי תקנה 1(16) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), התש"ך-1960 ופרק 2.5 ופסקה 15.215 לתקשי"ר.

מכתבי הטענות עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 8.4.10 נערכה שיחה בין הנתבע 3, המכהן כמנהל לשכת שר הפנים, לבין התובעת, בה הודיע הנתבע 3 לתובעת כי בכוונתו להביא לסיום עבודתה במשרד (סעיף 25 לכתב התביעה, סעיף 29 לבקשה לסילוק על הסף).

ביום 5.5.10 נמסר לתובעת מכתבו של סמנכ"ל בכיר למינהל במשרד הפנים על פיו "בהמשך להודעה שניתנה לך בע"פ בתאריך 8.4.10 ע"י מר יניב בניטה – עוזר השר, הריני להודיעך כי העסקתך במשרדנו תסתיים בתאריך 31.5.10 בסיום יום העבודה".

תביעת התובעת

בכתב התביעה טוענת התובעת כי היא פוטרה בשל כך שהיא גילתה וחשפה אי סדרים בהתנהלותם של הנתבעים בכל הנוגע למתן אורכות לאשרות שהייה לעובדים זרים בענף הסיעוד, בניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים").

הסעדים להם עתרה התובעת בכתב התביעה הם:

א.פיצויים בסך 220,000 ₪ לפי סעיף 3(א)(1) לחוק הגנה על עובדים, כאשר מתוך סכום זה 200,000 ₪ הם "פיצויים לדוגמה" כמשמעותם בסעיף 3(א)(1) לחוק.

ב.פיצוי בסך 32,148 ₪ המהווה מכפלה של שכרה החודשי בשתים עשרה, בגין פיטוריה ללא שימוע.

ג.הפרשי הודעה מוקדמת בסך 436 ₪ בגין מתן הודעה מוקדמת של 26 ימים בלבד, במקום של 30 ימים.

העובדות שהתובעת פירטה בכתב התביעה לביסוס עילות התביעה, הן כמפורט להלן:

התובעת טיפלה, במסגרת עבודתה בלשכת שר הפנים, בין היתר, בפניות של אזרחים אשר ביקשו לקבל אישור להארכת אשרות להעסקת עובדים זרים. במהלך עבודתה היא הבינה שהחלטות הממונים עליה בעניינים אלה נגועות בשיקולים זרים וכי הם פועלים בדרך של איפה ואיפה במתן האשרות. לטענת התובע, היא עמדה על כך שאשרות ניתנות לאלתר "לפנים משורת הדין" למקורבים לאנשי הלשכה, בעוד בקשות לאשרות של אזרחים מן השורה נדחות מכוח יישום בלתי ראוי ובלתי שוויוני של הקריטריונים למתן אשרות.

בהקשר זה טענה התובעת כי אמו של הנתבע 3, גב' שמחה בניטה, היא יו"ר עמותת "מזור חיים" שפועלת למתן עזרה ותמיכה בנכים בתחום של קבלת אשרות לעובדי סיעוד זרים, וכי בזכות קשריה של גב' בניטה בלשכת שר הפנים, שבנה, הנתבע 3, הוא מנהלה, העבירה גב' בניטה בקשות חריגות באמצעות הנתבע 3 וגורמים נוספים במשרד הפנים, אשר קיבלו אישור "בזק" של שר הפנים "לפנים משורת הדין".

התובעת טענה כי בתחילת חודש פברואר 2010 היא זומנה למשרדו של הנתבע 3 ובפגישתם הציג לה הנתבע 3 מכתב שקיבל ממבקר המדינה לפיו עליו להימנע מלהיות מעורב בכל הקשור למתן אשרות לעובדים זרים בשל ניגוד עניינים שיכול להיווצר, לאור תפקידה של אימו. מטרת השיחה היתה לבדוק את מעורבותה של התובעת במקרה והוטחו כלפיה על ידי הנתבע 3 חשדות והאשמות.

התובעת פירטה בכתב התביעה מקרה קונקרטי בו היא קיבלה בקשה לאשרה מאזרח שאמו היתה חולת סרטן במצב סופני. הבקשה נדחתה למרות שלא היתה שונה מפניות אחרות שהגיעו לידיה ואשר אושרו "לפנים משורת הדין". בעקבות זאת פנתה התובעת למר ליאור שחר, שעל פי הנטען בכתב התביעה הינו יועץ שר הפנים בענייני אוכלוסין ומוסמך להחליט בבקשות לאשרות, וניסתה לשכנע אותו שבקשת האזרח שאמו חולת סרטן, לאשרת העסקת עובד זר בסיעוד, ראויה להתקבל ולהתאשר. בעת שפנתה למר שחר, נכח במשרדו הנתבע 3 והיא אמרה להם שהיא יודעת שבמקרים דומים ניתנים אישורים להארכת אשרות ללא כל בעיה ולכן היא לא מבינה את סירובם במקרה כה קורע לב שעומד בכל הדרישות לקבלת ארכה לאשרה ושהוגש על פי הנהלים. היא הוסיפה ואמרה למר שחר ולנתבע 3 כי היא מודעת לכך שהם נוקטים איפה ואיפה באופן קבלת ההחלטות באישור להארכת אשרות וכי הדבר אינו צודק ומנוגד לחובת השוויון ולחובת הנאמנות המוטלות על מי שפועלים מטעם משרד ממשלתי.

בעקבות השיחה הנ"ל זומנה התובעת למשרדו של הנתבע 3 ביום 8.4.10 ובו הודיע לה הנתבע 3 כי בכוונתו להביא לסיום עבודתה. לטענתה, הנתבע אמר לה שהיא אינה יכולה להישאר לעבוד בלשכת השר מכיוון שהיא "יודעת יותר מדי". לטענתה, הוא הציעה לה שבתמורה לשתיקתה ולכך שלא תעלה על פני השטח את אופן התנהלותו והתנהלות משרד הפנים, בחסותם של הנתבע 2 ומר שחר, בכל הקשור לפניות המגיעות מטעם גב' בניטה, ידאג לה הנתבע 3 לעבודה חלופית במשרד ממשלתי אחר. לטענתה, הנתבע 3 איים עליה שבמידה ותחליט לדבר על הנושא הוא ידאג לחסום אותה כך שלא תוכל לעבוד במשרד ממשלתי כלשהו.

לטענת התובעת, היא פנתה טלפונית, כשבוע לאחר מכן, למשרד מבקר המדינה בתל-אביב ודיווחה על ההתנהלות הבלתי תקינה של הנתבעים בנוגע להליכי מתן האשרות. היא שוחחה עם עו"ד שמעון עמר ממשרד מבקר המדינה ושיתפה אותו בכוונה לפטרה בשל העובדה שהתלוננה בפני הממונים עליה על התנהלותם הבלתי תקינה. לטענתה, עו"ד עמר רשם את התלונה ואמר לתובעת שעליה להגיע למשרד מבקר המדינה בתל-אביב על מנת להמשיך את הטיפול בתלונה, אך לאור ההפחדות והאיומים מצד הנתבע 3 ולאור חרב הפיטורים שהונף מעל ראשה, היא החליטה שלא ללכת באותו שלב למשרד מבקר המדינה, אלא להמשיך לפעול נגד התנהלותם של הנתבע 3 ומר שחר מול גורמים בתוך משרד הפנים ובכך לנסות למנוע את פיטוריה.

כאמור, ביום 5.5.10 קיבלה התובעת מכתב פיטורים וסיימה את עבודתה בלשכת שר הפנים ביום 31.5.11.