שאלת קיומה של זכות בטול משכון ופטור מהלוואה שנטל הורה עבור בנו וכלתו

הורה חתם כלווה על הלוואה שנטלו בנו וכלתו ומשכן את דירת מגוריו להבטחת חיובם.

האם זכאי הוא, לבטל המשכון, לפטור אותו מתשלום ההלוואה או לחילופין זכאי הוא לחייב הנתבעים, להשיב לו כל סכום שישלם לבנק הממשכן - שאלות אלו יעמדו במוקד פסק דיני.

תמצית העובדות וההליכים:

1.         התובע, אלמן כבן 81, שהנתבע הינו אחד משלושת ילדיו.

התובע הינו הבעלים של דירת מגורים, המשמשת לו קורת גג, הדירה ברח' י"א בחיפה (להלן: " דירת התובע").

2.         הנתבעים הינם בני זוג לשעבר, אשר היו נשואים זה לזה כ-20 שנה ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים. הקרע בין בני הזוג הוביל להליכים משפטיים ענפים, שש תביעות התבררו בפני. לאחר מינוי מומחים וכונס נכסים, נמכרו כל נכסיהם, לצדדים שלישיים,  והמחלוקות ביניהם הסתיימו, בפשרה, ביום 22.01.2007.

3.         לפני כעשור, כשהשלום שרר עדיין במעונם, ביקשו הנתבעים, להחליף את דירת מגוריהם בת 3.5 חדרים, הדירה ברחוב ה' שבקריית X (להלן: " הדירה הקטנה") לדירת קוטג' מרווחת ברח' ו' בקרית X (להלן: " הקוטג'"). הנתבעים לא הצליחו למכור את הדירה הקטנה ולפיכך נטלו הלוואת ביניים למימון רכישת הקוטג' באמצעות בנק לאומי למשכנתאות (להלן: " הבנק הממשכן").

4.         הבנק הממשכן הסכים ליתן לנתבעים הלוואה כפוף למתן בטחונות. הבנק לא הסתפק בשיעבוד הדירה הקטנה ודרש שיעבוד דירה נוספת. 

הנתבע  פנה לאביו, התובע, וביקש כי האב ישעבד את דירתו להבטחת ההלוואה, כפי דרישת הבנק הממשכן.

הנתבע/ים הבטיחו לתובע כי לכשתימכר הדירה הקטנה - ישיבו ההלוואה לבנק הממשכן- והשעבוד על דירתו, יוסר.  יאמר מיד כי נכון לאותם מועדים הנתבעים עצמם סברו כי הדירה הקטנה תימכר, והם יעמדו בהחזר ההלוואה, ללא כל קושי.

5.         ביום 07.11.1997 חתם התובע יחד עם הנתבעים על מסמך שכותרתו "הסכם משכנתא מסגרת". 

ביום 09.11.1997 נחתם חוזה ספציפי בין הבנק הממשכן לבין הצדדים לתביעה, כאשר התובע והנתבעים חתומים כלווים. דירת התובע שועבדה לצורך מתן הלוואה שנטלו הנתבעים מהבנק הממשכן.

6.         הנתבעים לא הצליחו ו/או לא פעלו די על מנת שהדירה הקטנה תימכר. הדירה הקטנה הושכרה והנתבעים שילמו את ההחזר החודשי לבנק הממשכן, כך לאורך עשור.

בשנת 2005, נקלעו הנתבעים למשבר כלכלי בצד משבר זוגי. התחיבויותיהם השוטפות עלו על היקף הכנסותיהם. הנתבעים נאלצו, על פי החלטות שניתנו בעניינם, למכור, בכינוס נכסים, את שני נכסיהם - הדירה הקטנה ודירת הקוטג'. גם לאחר מכירת הדירות נותרה להם יתרה שלילית, הנתבעים לא הצליחו לסלק את מלוא חובותיהם והתחייבויותיהם. בין השאר, לא  הצליחו הנתבעים לסלק את מלוא ההלוואה שנטלו מהבנק הממשכן ולפיכך המשכנתא על דירת התובע, נותרה בעינה.

7.         לימים חדלו הנתבעים לשלם לבנק הממשכן את ההחזר החודשי; הבנק הממשכן הגיש ביום 12.03.2007 לביהמ"ש השלום בחיפה תביעה בסדר דין מקוצר כנגדם ע"ס של 430,676ש"ח (ת.א. 5739/07).  משניתן פס"ד החל הבנק הממשכן בהליכי מימוש.

8.         לטענת התובע - הסכמתו לחתום על מסמכי ההלוואה נעשתה במרמה ובהטעיה, תוך ניצול גילו; הנתבעים ו/או הבנק נתנו לתובע להאמין כי הוא נדרש לחתום כ"ערב" ולא כ"לווה". הנתבעים התחייבו בפני התובע כי ימכרו את הדירה הקטנה תוך שנה, ו/או בפרק זמן קצר וידאגו לאלתר להסיר השיעבוד הרובץ על דירתו.

על סמך התחייבות והבטחה זו ומתוך קירבת הדם ויחסי האמון, הסכים האב לסייע לנתבע - בנו יוצא חלציו, לכלתו ולכנכדיו,  ומשכן את דירתו להבטחת הלוואה שנטלו הנתבעים.

9.         לטענת הנתבעת - כל ההסכמות בין הנתבע לבין הבנק הממשכן ובין הנתבע לבין התובע, לא היו בידיעתה. במסגרת התא המשפחתי ביניהם היה הנתבע "שר האוצר" (עמ' 8 לפרוטוקול). העובדה כי, התובע פנה פעמיים לבנק (07.11.1997 ו-09.11.1997), מסר את פרטי דירתו (גוש וחלקה), עיין היטב בשני ההסכמים עליהם חתום, מלמדת כי התובע הסכים מרצונו החופשי לחתום על הסכם המשכנתא כלווה נוסף. הנתבע הציג בפניה מצג כי התובע הסכים לשעבד דירתו כמתנה לנתבעים ומכאן יש לדחות התביעה.

10.        הנתבע אמנם לא הגיש כתב הגנה, לא תצהיר עדות ראשית ולא סיכומים, אך לאורך כל ההליכים הקודמים שהתקיימו בין יחידי הנתבעים, זעק הנתבע את מצוקת אביו. כך לדוגמא, הפרוטוקול מיום 29.09.2005: