שאלת פסיקת הוצאות בעת זיכוי טכני מעבירת חניית רכב על מדרכה

1.         ביום 23.3.14 הודיעה המאשימה על חזרה מכתב האישום. העילה לכך הינה אי יכולת הפקחית, עדת התביעה היחידה, להתייצב למסירת עדותה בבית המשפט. העבירה המיוחסת לנאשמת הינה חניית רכב על המדרכה בניגוד לסעיף 5(ג) ל חוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו) התשכ"א - 1960. מאחר והודעת המאשימה הינה לאחר תשובה לכתב האישום, ביהמ"ש קיבל את עמדת הנאשמת וזיכה אותה בהתאם לסע' 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ד- 1982.

2.         בתגובת הנאשמת להודעת המאשימה עתרה היא לפסיקה הוצאות העתירה ובעניין זה יש לדון לפי סע' 80 ל חוק העונשין התשל"ז- 1977.

ביום 26.11.13 התקיים דיון הקראה במהלכו נטען ע"י הנאשמת כי מדובר בכניסה לחניה שלה וכי לא מדובר בחניה וכי נחסמה ע"י משאית, ירדה מהרכב כדי להעיר לנהג המשאית אודות כך שחסם לה את הכניסה לחניון הפרטי שלה וכי רכבה עמד על המדרכה והיה מונע והפקחית ראתה אותה כשירדה.

3.         נטענות ע"י הנאשמת טענות כנגד הפקחית והעירייה אודות כך שלא היתה כל הצדקה לרישום הדו"ח ולו בכך שהיא נאלצה לצאת מרכבה כדי לאתר את נהג המשאית על מנת שיזיז את רכבו.  יחד עם זאת, מדובר בהסדר לביצוע העבירה אשר לא פוטר אותה מעצם ביצוע העבירה.

4.         סעיף 80 ל חוק העונשין התשל"ז - 1977. (להלן: חוק העונשין) חל בענייננו ולפיו:

80(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו...".

בפני כבוד השופט פאול שטרק

                                                תיק מס':  2013 / 3115

                                    תאריך   :2014/03/ 30

5.        יסודות לקביעת הוצאות משפט נקבעו בפסק דין ע"פ 4466/98 דבש נ. מדינת ישראל. פ"ד נו(ד)73, כל פסיקת הוצאות חייבת להתבסס על חוסר עילה לעצם הגשת כתב אישום.

בע"פ 1382/00 בן טרויה נ. מדינת ישראל פד"י(14, 714, 719) נקבע שבמקרה של זיכוי "טכני" מחמת העדר הוכחת אישום לא ישופה נאשם בגין הוצאותיו.

6.         במקרה דנן, עם הגשת כתב האישום בפני המאשימה הערות הפקחית ביחס להעמדת רכב הנאשמת על המדרכה.

עפ"י החוק והפסיקה, העמדת רכב אף כאשר הרכב היה מונע, מהווה עבירה על החוק.

די בכל האמור בדו"ח כדי להצדיק ההליך בפני בית המשפט. כמו כן מדובר בזיכוי "טכני" בהתאם לסעיף 94א' ל חוק סדר דין פלילי התשמ"ש - 1982.

עקב מצב בריאותי של הפקחית נוצרו נסיבות שלא  מאפשרות לשמוע עדותה, דבר אשר גרם לדחיית המשפט לפחות בשישה חודשים. המאשימה היטיבה עם הנאשמת בהימנעות מעינוי דין עקב דחייה ארוכה אשר היתה פוגעת בזכות הנאשמת למשפט מהיר.

7.          ב רע"פ 960/99 מקמילן נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ג(4), 294, נקבע כי זיכוי לפי סע' 94(א) לחסד"פ מהווה זיכוי.

     ביחס לסעיף 80(א) הפסיקה מתייחסת לאלו נסיבות ניתן לפסוק החזר הוצאות הגנה

     לנאשמת (יוער כי לא מדובר בפיצויים). בין היתר, לא ניתן לפסוק החזר הוצאות הגנה כאשר מדובר ב"זיכוי טכני", אלא אם כן קיימות נסיבות אחרות.

המונח "זיכוי טכני" מתייחס לאופן בו זוכתה הנאשמת. יש לבחון האם מדובר בזיכוי לאחר שמיעת ראיות או מדובר בהחלטת המאשימה לחזור בה מכתב האישום. לא זו אף זו, קיים תנאי מצטבר בסע' 80(א) "שלא היה יסוד לאשמה".

בפני כבוד השופט פאול שטרק

                                                תיק מס':  2013 / 3115

                                    תאריך   :2014/03/ 30

8.     במקרה דנן, להבדיל מ ע"פ 4620/03 אבו ראשם נ' מדינת  ישראל פ"ד נח(1), לא ניתן לקבוע כי מדובר בזיכוי על יסוד הראיות הידועות למאשימה וזאת מאחר ולא התנהל דיון מורחב בעניינה של הנאשמת. מדובר בנסיבות מיוחדות באילוצים עקב מחלתה של העדה העיקרית והיחידה, הפקחית.

9.     במקרה דנן, בפני ביהמ"ש לא מונחות ראיות על פיהן ניתן לקבוע העדר חשד סביר להגשת כתב אישום. בנוסף, מדובר בזיכוי מלא בהליך טכני ולא לגופו של ענין.

10.   יחד עם זאת, כאמור בסע' 80 ל חוק העונשין והפסיקה (ראה לאחרונה ע"פ (י-ם) 6073-00-12 לזר נ' מדינת ישראל מיום 12.11.12 (להלן: " פס"ד לזר") (פורסם במאגרי מידע) לפיו יש לבחון קיום נסיבות אחרות המצדיקות קביעת הוצאות לטובת נאשם מעבר לעצם הזיכוי לפי סע' 94(א) לחסד"פ. במקרה דנן, לא קיימות נסיבות חריגות. העבירה בוצעה עפ"י הודאת הנאשמת. כל הנסיבות המתוארות יפות לטיעונים להקלה בעונש בלבד.