שאלת סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בענייני רכוש של בני הזוג, כאשר חלק מענייני הרכוש נכרכו לתביעת הגירושין שהגיש לבית הדין ובענייני רכוש מסויימים תבע את בת זוגו בבית המשפט

השופט א' מצא:

בצו-על-תנאי, שיצא מלפני בית-משפט זה ביום 27.3.2000, נצטוו ערכאות בית הדין הרבני
)המשיבים 1 ו2-( ליתן טעם מדוע לא תימנענה מלדון בתביעות המשיב 3 )להלן: המשיב( נגד
העותרת, להסדרת ענייני רכוש שביניהם, שהדיון בהם מתנהל והולך לפני בית המשפט
לענייני משפחה ברמת-גן.

2. העותרת והמשיב נישאו ביום 7.4.1973. בעקבות משבר שפקד את יחסיהם התדיינו בני
הזוג, בשנת 1991, לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. התדיינות זו נסתיימה בכריתת
הסכם יחסי ממון, שהסדיר את ענייני הרכוש בין בני הזוג. משאושר ההסכם על-ידי בית
המשפט המחוזי )ביום 23.6.1991( חזרו בני הזוג למסגרת של חיים משותפים. בשנת 1994
נקלעו יחסיהם למשבר חדש וחמור מקודמו. על רקע זה הגיש המשיב, לבית הדין הרבני
בפתח-תקווה, תביעת גירושין; ואילו העותרת הגישה תביעה לבית-משפט השלום, בה ביקשה
לחייב את המשיב )בהסתמך על הסכם יחסי הממון שביניהם( להמשיך לשלם את חוב המשכנתה