שאלת חיוב בן זוג העוזב דירת מגורים משותפת בדמי שימוש ראויים

פתח דבר:

1.         זוהי תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים בגין דירת המגורים של הצדדים, הידועה כחלקה ____ גוש _____, ברח' ________(להלן: "דירת המגורים").

2.         התובע והנתבעת, נישאו כדמו"י ביום 15.11.93, ומנישואין אלה נולד להם בן, יליד 17.8.94. נישואים אלה לא עלו יפה, והשלום לא שרר במעונם של הצדדים.

3.         לטענת התובע, הנתבעת היא זו שגרמה לפרוץ הסכסוכים ביניהם, שכן היא תכננה מראש את פירוק תא הנישואין, לאחר שנתנה עיניה בגבר אחר. עוד טוען התובע, כי בחודש מאי 2003, הוא נאלץ לעזוב את דירת המגורים וזאת בשל צו הגנה שניתן נגדו לבקשת הנתבעת.

            לשיטת התובע, הנתבעת אינה מאפשרת לו לחזור ולהתגורר בדירת המגורים ולנהל בה חיים משותפים באופן שקט ושליו.

            משכך נאלץ הבעל, כך לטענתו, להתגורר אצל אמו ב_______.

4.         בנסיבות אלה, מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעושה בחלקו בדירת המגורים, וזאת מהמועד בו נאלץ לעזוב את דירת המגורים, בחודש מאי 2003, וכל עוד האישה מתגוררת בדירה זו (סעיף 29 לסיכומים).

5.         התובע מעמיד את דמי השימוש הראויים בגין דירת המגורים על סך של 500$ לחודש, כאשר לשיטתו, יש לחייב את הנתבעת במחצית סכום זה מדי חודש (סעיף 11 לכתב התביעה).

6.         הנתבעת מתנגדת לתביעה ומבקשת לדחותה.

לטענתה, המשבר שפקד את חיי הנישואין של בני הזוג הינו תולדה של התנהגותו האלימה של הבעל שהחלה, מיד לאחר לידת בנם  יחידם, ואשר שיאה היה ביום 17.5.03, עת הכה אותה הבעל בפניה, באמצעות הטלפון; בעקבות אירוע זה  עזב הבעל  את דירת המגורים, ואילו האישה הגישה תלונה במשטרה, וכן הגישה נגדו בקשה לצו הגנה והרחקה; ואכן, בית המשפט נעתר לבקשתה והורה על הרחקת הבעל (להלן:"אירוע האלימות"); למותר לציין כאן, כי האישה נזקקה אף לטיפול רפואי בעקבות אירוע זה.

7.         לשיטת הנתבעת, היא לא מנעה מהתובע לחזור ולהתגורר בדירת המגורים. היא מסבירה, כי בשלב מסוים,  פקעו צווי ההרחקה, והבעל יכול היה לחזור לדירת המגורים, אולם, הוא בחר לא לעשות כן, מאחר ומצא לו, כך לטענתה, חברה לחיים איתה העדיף לחיות.

              במצב דברים זה, טוענת הנתבעת, כי היא אינה חייבת לשלם לתובע דמי שימוש.

8.         ביום 20.1.04, התגרשו בני הזוג זה מזו.

דיון:

9.         האם בן זוג העוזב דירת מגורים משותפת, זכאי לקבל מבן הזוג השני שנשאר בדירה זו, דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעושה הלה בחלקו?

המצב המשפטי:

10.     לבני הזוג זכויות חכירה  בדירת המגורים. בהתאם לסעיף 9(ה) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 (להלן:"חוק המיטלטלין"), הוראת   סעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), תחול גם על השיתוף במיטלטלין.

סעיף 33 לחוק המקרקעין קובע לאמור:

"33. תשלום בעד שימוש שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש."    

הרציונל לחיוב בדמי השימוש מכוח סעיף 33 לחוק המקרקעין, נעוץ בטעם שפטור מתשלום יהיה בבחינת מתן גושפנקא לעשיית עושר ולא במשפט (ראה, פרופ'. י' ויסמן, "דיני קניין: בעלות ושיתוף", הוצאת נבו תשנ"ג- 1993, עמ' 238-239).

11.        בע"א 1492/90 נאיפה סעיד זרקא נ' סלמאן פארס, תקדין עליון  93(1), 258 (להלן:"הלכת זרקא") נקבע, כי הזכות לדמי שימוש ראויים תקום "רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השיתוף הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כל שהוא ליתר השותפים."

למותר לציין כאן, כי על הלכת זרקא נמתחה ביקורת, אולם, הלכה זו עומדת על מכונה וממשיכה להנחות את בתי המשפט (ראה ע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית תק-על 2006(2), 172).

12.        צא וראה: בהתאם לפסיקה, החיוב המוטל על שותף במקרקעין לשלם דמי שימוש ראויים לשאר השותפים, מתקיים רק במצב בו נמנע מהשותפים האחרים להשתמש במקרקעין (ראה: ע"א 663/87 נתן נ' גרינר , פ"ד מה(1) 104, ע"א 891/95 זידאני נ' אבו אחמד , פ"ד נג (4) 769) .