שאלת זכאות לדמי אבטלה לאם שהתפטרה לצורך טיפול בילדה

סגן הנשיא י' אליאסוף

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 21.1.1998 )תב"ע
נו/0-542; השופט לובוצקי כדן יחיד(, בו נדחתה תביעתה של המערערת לדמי אבטלה.

2. לפני פירוט הרקע העובדתי ולשם הבנת המחלוקת שבין הצדדים, נתייחס להוראות החוק
הנוגעות לעניין, בנוסחן בתקופה הנדונה בתביעת המערערת )שנת 1995(, והפסיקה המתייחסת
אליהן.

הזכאות לדמי אבטלה

3. הזכאות לדמי אבטלה על-פי חוק הביטוח הלאומי, ניתנת לעובד שהשלים תקופת אכשרה
והוא מוכן ומסוגל לעבודה מתאימה ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה.

יחד עם זאת, נקבע בסעיף 127ח)א( לחוק הבטוח הלאומי ]נוסח משולב[, תשכ"ח1968-,
בשילובו עם סעיף 1(3( לחוק הביטוח הלאומי )הוראת שעה(, התשנ"א1991-, כדלקמן:

127"ח.)א( מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי
אבטלה בעד תשעים הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר רשאי לקבוע בתקנות מה ייחשב
כהצדקה לענין סעיף קטן זה".

)ההוראה האמורה קבועה היום בסעיף 166)ב( לחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[,
התשנ"ה1995-, בכפוף לסעיף 164 ולסעיף 2 ללוח י"ג בו(.

4. בתקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי )ביטוח אבטלה(, תשל"ג1972- נקבע מה ייחשב כ"הצדקה
להפסקת עבודה מרצון", כדלקמן: