שאלת הסמכות המקומית תיקבע ככל הניתן בהתאם להוראות הדין המהותי החל

1. בפני בקשה להעברת הדיון בתובענה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בירושלים בגין העדר סמכות מקומית.

2. המבקשת 1 הינה מוסד רפואי אוניברסטאי , שמקום מושבו ירושלים, והעוסק במתן שירותים רפואיים. המבקש 2 הינו מנהל מחלקה בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים, אותו מפעילה המבקשת 1.

3. המשיבה היא חברה פרטית, שמקום מושבה בראשון לציון, והעוסקת ביבוא ושיווק בישראל של משקאות משכרים.

4. בתאריך 25/9/05 פנתה המשיבה, באמצעות הגב' חנה אפשטיין (להלן:"גב' אפשטיין") אל המבקש 2 בדואר אלקטרוני וביקשה לתרום סכום כסף עבור חולה שהייתה תחת טיפולו. באותה פניה שאלה המשיבה "האם ניתן לקבל קבלה עבור התרומה והאם התרומה תהיה מוכרת לצורכי מס".

5. יום לאחר מכן ב- 26/9/05 השיב המבקש 2 בחיוב לפנייה הנ"ל:

Yes to your question. Many thanks on their behalf.

6. שלושה ימים לאחר מכן, בתאריך 29/9/05 הורתה המשיבה לסניף הבנק שלה בראשון לציון להעביר למבקשת 1 תרומה בסך 228,300 ש"ח (להלן:"סכום התרומה").

7. המשיבה טוענת כי חרף פניות חוזרות ונשנות מצדה לא העבירה המבקשת 1 למשיבה את חשבונית המס שהייתה מאפשרת לה לנכות את התרומה כהוצאה.

8. לפיכך הודיעה המשיבה למבקשת 1 ביום 25/3/06 על ביטול התרומה וביקשה את השבתה. לטענת המשיבה, כל פניותיה בעניין זה למבקשת 1 נענו בשלילה, ולפיכך לא נותרה לה ברירה אלא לפנות לערכאות.

9. בתאריך 21/6/06 הגישה המשיבה כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים בעילה כספית על סך 239,307 ש"ח שהוא סכום התרומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בתאריך 5/10/06 הגישו המבקשים בקשה לדחייה על הסף של התביעה בגין העדר סמכות מקומית ולחלופין בקשה למחיקת כותרת ולחלופי חילופין בקשה למתן רשות להגן.

10. בתאריך 12/2/07 נערך דיון מקדמי בתיק ובהמלצתי הגיעו הצדדים למספר עקרונות על מנת לסיים הסכסוך הכולל בתיק בדרך של פשרה, כמפורט בפרוטוקול הדיון. אולם ביום 11/3/07 הודיעה המשיבה כי העקרונות שהושגו לא הבשילו לכלל הסכם פשרה וכי יש צורך לקבוע מועד לדיון על מנת להכריע בשאלת הסמכות המקומית.

11. בפתח הדיון שהתקיים בפני ביום 28/5/07 העלה ב"כ המשיבה טענת מקדמית ולפיה אין לרשם שאינו שופט סמכות לדון בשאלת הסמכות המקומית וממילא אין לו הסמכות להעביר הדיון, במידת הצורך, לבית משפט מוסמך .

12. ב"כ המשיבה טוען כי הסמכויות הנתונות לרשמים מפורטות בפרק ג' (ר' סע' 85-90

ו- 97-103) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 (להלן:"חוק בתי המשפט") ואינן כוללות בחובן את הסמכות לדון ולהכריע בטענה של דחיה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית או מקומית.

13. לטענת המשיבה, הסמכות לדון בטענה של חוסר סמכות מקומית מוסדרת בסעיף 79(א)לחוק בתי המשפט והיא מוענקת לבית המשפט בלבד ולא לרשם כאמור בסעיף:"מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית המשפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם".

14. טענה זו בטעות יסודה שכן הוראת סעיף 104 לחוק בתי המשפט הנמצאת ברישא של סימן ד' לחוק שכותרתו "הוראות שונות" קובעת כי "הוראות סע' 68 עד 79 ג' ו- 81 יחולו על רשם ועל הדיונים שלפניו" מכאן שנתונה לרשם הסמכות שיש לבית המשפט על פי סע' 79 ובכלל זה הסמכות להעביר הדיון לבית משפט מוסמך ומטעם זה אני "דוחה את הטענה".

15. ראוי לציין עם זאת כי ההסדר החקיקתי בנוגע לסמכות הרשמים לדון ולפסוק בכל הנוגע לטענות של העדר סמכות עניינית או מקומית אינו ברור כל צרכו ולטעמי דרושה התערבות המחוקק בנושא מהטעמים שיובאו להלן .

16. כאמור לעיל, מפורטות סמכויות הרשם בפרק ג' לחוק בתי המשפט וסמכויות אלה אינן כוללות את הסמכות לדון ולהכריע בטענה של חוסר סמכות עניינית או מקומית. סמכות נלמדת רק במשתמע משילוב הוראת סע'  79-104 לחוק, ומן הראוי לדעתי שעניין של

סמכות רשם לא יילמד במשתמע אלא ייקבע במפורש בלשון החוק.