שאלת היותן של שתי נשים - אלמנות המנוח בעת פטירתו לצרכי המרשם וחוק הירושה

אקדמת מילין

 1.      "ואהבתי את שתיהן אלי, זו שלי היתה וזו שלי, .... שתים הן ולא יודעות, זו על זו וזו על זו..."; מלים אלו של שלום חנוך, מתארות בקצה המזלג את המחלוקת בתיק זה.

 2.      המנוח, ק.ח. ז"ל הלך לבית עולמו; שתי נשים טוענות כי הן אלמנתו.

 3.      האם יוחל סעיף 146 לחוק הירושה??? מי תרשם כאלמנתו??

  רקע

4.       אליבא כתב התביעה, נישאה התובעת למנוח ק.ח. (להלן "המנוח"), ביום 12/3/1968 בגיאורגיה. טכס הנישואין היה הן כדמו"י והן עפ"י חוקי גיאורגיה (גרוזיה של אז, אשר היוותה חלק מברית המועצות); לטענת התובעת, התגוררו בני הזוג בבית הורי המנוח, וביום 4/12/69 נולדה להם בתם, ד.

 5.      א.      בשנת 1973, מחליטה המשפחה לעלות ציונה- הן הזוג הצעיר והן אחיו של המנוח, הוריו ונשות אחיו; ביום 16/9/73 יוצאים כולם לכיוון וינה, ממנה קיוו לעשות עליה.

          ב.      במהלך המסע מגיעים בני המשפחה לעיר ברסט שעל גבול ליטא פולין ואליבא התובעת מתאכסנים שם; כרעם ביום בהיר, נעלם לפתע המנוח מיתר בני המשפחה; בלית ברירה, ונוכח רצונם העז ליישב הארץ, עולים בני המשפחה על הרכבת לוינה, ללא המנוח, כשהם המומים ומודאגים; משם, ממשיכים בני המשפחה (לרבות התובעת והבת) ועולים לארץ ישראל.

          ג.      ימים אח"כ מתייצב המנוח בדירת אחות התובעת, בגיאורגיה, ומבשר לה כי חזר בו מכוונתו לעלות לישראל. ביום 3/10/1973 מגיעה התובעת ובתה לארץ ישראל, ומאז ועד היום מגדלת היא את בתה בכוחות עצמה.

 6.      לטענת התובעת, שנים רבות אח"כ הופיע המנוח (בשנת 1990 לערך) בבית התובעת, עם הולדת בתה הבכורה של ד. (היינו נכדת המנוח); עוד טוענת התובעת כי פעמים רבות פנתה לביה"ד הרבני, וביקשה להיחלץ מעיגונה, ולקבל גט מהמנוח. 

 7.      א.      הנתבעת 2 (להלן "הנתבעת") טוענת כי מאז שנת 1969 מכירה היא את המנוח, וכי סמוך למועד ההיכרות גרו המנוח והיא, יחד, בבית הורי התובעת באוקראינה. אליבא הנתבעת גרו הצדדים יחד ודרכם לא נפרדה. הנתבעת מבהירה כי למנוח ולה היה בן משותף, ס. שמו, אשר נהרג בתאונת דרכים.

          ב.      על פי רישומי משרד הפנים, מופיעה הנתבעת כאשת המנוח, ברישומי משרד האוכלוסין. המנוח והנתבעת נרשמו כנשואים בעת עליית המנוח לארץ ישראל, ביום 20/9/2001.

          ג.            ב"כ הנתבעת הצהיר כי מצבה הרפואי של הנתבעת אינו שפיר וניהול הדיון נערך בלא נוכחותה של הנתבעת.

 8.      התובעת צירפה אסמכתאות רבות, לגבי נישואיה למנוח; ראה הודעה על הגשת מסמכים מיום 21/11/07. כן צורפו צילומים נטענים מביקור המנוח בארץ כנטען, בשנת 1990.

 9.      א.      ביום 6/6/06 הלך המנוח לעולמו. ביום 17/12/06 הגישה התובעת תביעה בה עתרה להצהיר כי היא אלמנת המנוח.

          ב.      ביום 27/11/07 פסק כב' ביה"ד הרבני האיזורי בחיפה, כי התובעת היתה נשואה לבעלה- המנוח, ומשכך, יש לרשום התובעת כאלמנה. בעקבות פסיקה זו הוגשה בקשת התובעת למתן פסק דין בתביעה.

         ג.       לאחר ארכות רבות להגשת כתב הגנה, הובא התיק לראשונה בפני, ונקבע מועד ליום 11/12/2008.

10.    א.       במועד זה הסכים ב"כ התובעת, כי בהיעדר צירוף מלוא הצדדים הנדרשים להליך בפני כב' ביה"ד הרבני, ולאור תגובת מ"י לבקשה למתן פס"ד, הרי שיש להכריע בכל סוגיות הסטאטוס בצוותא חדא, ובהתעלם מהשפעת פסק הדין של כב' ביה"ד הרבני; מהלך הדיון הסכימו ב"כ הצדדים לברר סוגיות שעלו, על מנת לנסות ולקדם פתרונות הסכמיים; ב"כ המדינה הצהיר כי יודיע עמדת המדינה לגבי רישום 'אלמנות כפולה'.

          ב.      מאז הדיון פעלו הצדדים לאיתור מסמכים; ביום 4/3/2009 הומצאו מסמכים לתיק, לעיון בית המשפט; ביום 1/7/09 נערך דיון נוסף בתיק.