שאלת ביטול נישואין עקב פסלות עדים

הצדדים נשואים משנת 1978 ולהם ארבע בנות משותפות.

התקיימו הליכים בין הצדדים בבית הדין בתל אביב ונקבע מועד לסידור גט בשנת 1991.

ביום 07.02.96 עזב הבעל את הארץ וניתק כל קשר עם משפחתו.

חוקר מטעם הנהלת בתי הדין הרבניים איתר מקום מגוריו של הבעל בארה"ב. החוקר קיים כמה פגישות, שם, עם הבעל, כדי לשכנעו לתת ג"פ לאשתו. הבעל מסרב לתת גט לאשתו.

הבעל היום נשוי אזרחית בארה"ב ואף יש לו ילדים מאשתו השנייה.

בתאריך 10.04.02 כותב בית הדין: "אין ספק שהתנהגותו של הבעל כלפי האשה גובלת באכזריות והתעללות לשמה, שכן אינו מעוניין בוודאי בשלום בית לאחר שהקים משפחה אחרת בארה"ב. ואשה זו בוכה זה שנים רבות על עגינותה".

והנה לאחר עיון בכתובה ובעדי הקידושין, התברר בעדות טובה ע"י אנשים שהיו נוכחים בחתונה שהעדים הם מחללי שבת.

תשובה: פסק השו"ע אהע"ז סימן מ"ב סעיף כ':

"המקדש בלא עדים ואפילו בעד אחד, אינם קידושין. ואפילו שניהם מודים בדבר". והרמ"א מוסיף שם דיש מחמירין אם מקדש בעד אחד, אם שניהם מודים. ומוסיף שם הרמ"א: "ובמקום עיגון ודוחק יש לסמוך אדברי המקילין", ע"כ.

ומקורו מ"ג קידושין דף ס"ה עב' רב ושמואל סברי: "המקדש בעד אחד, אין חוששין לקידושין. ואפילו שניהם מודים". ורב פפא אומר: "חוששין לקידושין". והרי"ף הרא"ש והרמב"ם פ"ד מעדות ה"ו פסקו דאין קידושין בעד אחד. וכך פסק השו"ע הנ"ל.

ועיין בריב"ש סוף סימן ו' שכתב דאף רב פפא דחייש לקידושין בעד אחד, אינו אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא ככל ספיקי דרבנן, עיין שם.

והרדב"ז ח"ד סימן רחץ כתב דאף להרמ"א, המחמיר בקידש בעד אחד, היינו כשיש רק עד אחד בלבד. אבל, במקדש בשני עדים, ואחד מהם פסול, גם להרמ"א אין כאן קידושין דהוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואין כאן עדות כלל וכמובא בגמ' מכות ה' עב' נמצא אחד מהם קרוב ופסול עדותן בטלה ומותרת לינשא בלא גט, עיין שם.

וברור שהמקדש בפסול עדות דאורייתא אינו קידושין, כן פסק השו"ע אהע"ז סימן מ"ב סעיף ה'. ובשו"ע חו"מ סימן ל"ד ס"א רשע פסול לעדות, איזהו רשע, כל שעובר עבירה שחייבים עליה מלקות ואצ"ל אם חייבים עליה מיתת בי"ד ולא שנא לתאבון ולא שנא להכעיס. ושם, בסעיף כ"ג, הפסול מן התורה שהעיד עדותו, בטלה, אעפ"י שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ע"כ.

ואף דאולי יש עוד עדים כשרים באולם בשעת הקידושין ויש א"כ לכאורה שני עדים כשרים זה אינו דעיין להריטב"א לקידושין דף מ"ג ע"א, וז"ל: "וכל דאיכא במעשה הקידושין כשרים ופסולים וקרובים, צריך לייחד עדים כשרים לקידושין דאי לא כיון דאיכא נמי קרובים ופסולים בתבטלת גם עדות הכשרים" וכו', שגזירת הכתוב הוא, שאין קיום לקידושין בלא עדים, וכיוון שכן שיש צירוף פסולי עדות עימהם עדות, כולם בטלה, ע"כ.

וא"כ, בנידון דידן, הואיל והעדים פסולים ממה נפשך עדות כולם בטלה. ואם יחדו עדים, הרי נמצא אחד עדותם בטלה מהם פסול. ואם לא יחדו עדים, נמי בטלה כל עדות מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

וכן פסקו בשו"ת יביע אומר חלק ח' אהע"ז סימן ג' אות ה' ובמשפטי עוזיאל אהע"ז סימן נ"ז, למה דחש החתם סופר בשו"ת אהע"ז סימן ק', דאם נמצא אחד העדים שפסול, תתקיים העדות בשאר הנוכחים דזה אינו והוא נגד הפוסקים הראשונים הריטב"א הנ"ל ורבנו ירוחם סימן ז' דפשיטה ליה דלא הוו קידושין, עיין שם.

ואף דכלאורה איתא בגמ' כתובת דף ב' ע"א, דאין מזימין העדים אלא בפניהם. עיין בשו"ת הריב"ש סימן רסו שכתב היינו דווקא כשבאים לחייבם בגופם או בממונם דכתיב והועד בבעליו אמרה תורה יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. ומהא טעמא אמרינן בבא קמא קי"ב ע"ב: "אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, אבל לבטל עדותם לא שיכולים לפוסלם ולבטל עדותם אפילו שלא בפניהם". וכתב שם שכן דעת הרמב"ן.

ומצאתי מפורש כן בחידושי הרמב"ן הרא"ה הריטב"א כתובת דף י"ט דהיכא דאינם מחייבים אותם בגופם וממונם מקבלים עדות שלא בפניהם. וא"כ, בנדון דידן, הואיל ועדי קידושין פסול ונתקבל עדות כדין, הרי אין כאן קידושין, ואין לך שעת הדחק גדולה מזו שהאשה עגונה זה למעלה מעשר שנים.

ובשו"ת שמש ומגן להגר"ש משאש זצ"ל, ח"ב חאהע"ז סימן י"א, בנדון אדם שנשא אחות אשתו והיו לו ממנה ילדים והיתרם לבוא בקהל ה' והיינו טעמא דבטלו קידושין הראשונים, הואיל ונמצא עד אחד פסול לעדות מן התורה והוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה. וגם משום שקידושין בעד אחד אינם קידושין. ועיין עוד בשו"ת בכורי אשר סימן י"ד שהביא בשם הגר"ש אלישיב שליט"א דאין לחוש לדעת החתם סופר. ועיין בשו"ת דברות אליהו ח"ו סימן מ"ז, מה שהארכנו בנדון זה והסכימו עימנו הגאון הגר"מ אליהו שליט"א והגר"ש משאש זצ"ל, וק"ו, בנידון דידן, ששני העדים פסולים מחללי שבת ועובדים בשבת.