שאלת אחריותו של מנהל ובעלים של תאגיד לעבירות לפי חוק רישוי עסקים כאשר התאגיד עצמו לא הואשם

  א.         רקע כללי

1.                   בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 19.7.06 עסק הנאשם בעסק של " ניפוי עודפי חפירה ושיווקם בגוש 6619 חלקה 7 (פי גלילות) רמת-השרון". עוד נטען, כי העסק הינו עסק הטעון רישוי לפי הוראות חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן - העסק וחוק רישוי עסקים, בהתאמה), " לפי פריטים 2.2(א) ו-5.1(א) (תחנת מעבר לאיסוף אשפה ופסולת, ותחנת דלק פנימית)" שבתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995 (להלן - הצו). לפיכך הואשם הנאשם, בכתב האישום, בעבירה של עיסוק בעסק הטעון רישוי, מבלי שהיה בידו רישיון כדין, וזאת בניגוד להוראות סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים.

2.                   התיק דנא ידע דחיות רבות, ואף התחלפו בו באי-כוח המאשימה והמותב הדן בתיק. בזמנו ביקש ב"כ המאשימה שהות להתייעצויות, ואף הודיע כי הוא שוקל הגשת בקשה לתיקון כתב האישום - ככל הנראה במטרה להוסיף את חברת לרגו עבודות עפר בע"מ (להלן - חברת לרגו), שבאמצעותה נוהל העסק, כנאשמת נוספת בתיק - וזאת לאחר שכתב האישום כבר תוקן בזמנו בהסכמה בדרך של הוספת שני עדים לרשימת עדי התביעה.

3.                   לאחר מספר דחיות, הגישה המאשימה ביום 29.1.09 בקשה לאיחוד הדיון בתיק עם שני תיקים נוספים, אשר הוגשו זמן קצר לפני הגשת הבקשה ושבהם הואשם הנאשם - יחד עם חברת לרגו ועם שותפו בחברת לרגו (מר רועי שטרן) - בעבירות נוספות בגין אותו העסק (להלן - הבקשה לאיחוד המשפטים).

4.                   בבקשה לאיחוד משפטים נטען כי מדובר בקשה המקיימת את דרישות הוראות סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ), שעניינו באיחוד משפטים. לפי טענת המאשימה, בדיון מאוחד בתיקים היה כדי לייעל את שמיעת הראיות בשלושת התיקים, שבאותה עת טרם החלה, ולאפשר דיון ממצה באשר לפעילות המבוצעת בעסק ובמקרקעין.

5.                   ב"כ הנאשם, מצידו, התנגד נמרצות לבקשה. לשיטתו, כתב האישום לקה בפגמים מהותיים, היורדים לשורשו של עניין, ובבקשה לאיחוד המשפטים לא היה אלא ניסיון, שאין לקבלו, ל"חזקו"; בפרט כאשר התיקים הנוספים עניינם בעבירות נטענות שאירעו למעלה משנתיים ימים לאחר ביצוע העבירה נשוא כתב האישום דנא.

6.                   בהחלטה מיום 11.2.09 דחה בית המשפט את הבקשה לאיחוד משפטים. כפי שצוין בהחלטה, דובר בכתב אישום שהוגש זמן רב לפני הגשת הבקשה, אשר נקבע לשמיעת ראיות עוד לפני מותב אחר. בנסיבות אלה, וכאשר כתבי האישום בתיקים הנוספים - שאיחוד הדיון עימם התבקש - הוגשו זמן קצר בלבד לפני הגשת הבקשה, לא נמצא הטעם הנדרש להורות על איחוד הדיונים, והתיק נקבע לשמיעת הראיות.

ב.         פרשת התביעה:

7.                   במסגרת פרשת התביעה העידו מספר עדים מטעם המאשימה. מר מוטי הלין, פקח במחלקת הפיקוח בעיריית רמת השרון (להלן - הפקח והעירייה, בהתאמה), העיד כי ערך בעסק ביקורות, כתב דו"ח (ת/1א) וגם צילם תמונות (ת/1ב).

8.                   בדו"ח ת/1א תאר הפקח את העובדות והממצאים שמצא בביקורת, אותה ערך בעסק ביום 19.7.06 בשעה 08:00, כלהלן:

במהלך סיור שגרתי הגעתי לבית העסק "לרגו". ראיתי שהעסק פתוח ופעיל. מדובר בעסק של ניפוי... במקום נקלטת פסולת בניין וחלקה משונע מחוץ לעסק. במקום נמצאה גם תחנת דלק פנימית.

9.                   בעדותו תאר הפקח את שמצא בביקורת האמורה, כלהלן:

כשהגעתי למקום ראיתי בשטח די גדול נמצאים כל מיני משאיות, מכונות שמבצעות ניפוי עודפי פסולת, באות משאיות עם פסולת בנייה, שופכות שם בשטח... משם שופלים וכלים כבדים לוקחים את ערימות הפסולת ושופכים אותם בתוך מכונות שעושות ניפוי. כמו שאנו רואים בתמונות. אני לא מהנדס בנייה. ממה שראיתי בשטח, ראיתי שאחרי שהפסולת עוברת ניפוי בדחיסה באות משאיות נוספות שלוקחות את החומר (ר' בפרוטוקול, עמ' 3 שורה 20 ואילך).

10.               הפקח ציין כי במהלך אותה ביקורת לא פגש בנאשם. עם זאת, בדו"ח ת/1א ציין הפקח את שם הנאשם, שכן בביקורת נוספת פגש בו, וכדברי הפקח " הוא (הנאשם - ש.א.) הציג עצמו כבעל העסק והציג ת.ז. שלו ומשם רשמתי את פרטיו. שאלתי שוב מה מהות העסק והוא הסביר שזה ניפוי הפסולת בנייה" (ר' בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 6).

11.               גב' יוכי אסט, מרכזת פיקוח שטחים אורבאניים במשרד הפנים, העידה גם היא מטעם המאשימה אודות ביקורות שערכה בעסק, כלהלן:

הייתי שם לא פעם אחת. טיפלתי בשטח הזה משנת 2004. בתחילה היתה חברת הלום אח"כ כשהתחלנו את האכיפה הלום יצא מהשטח ונכנסה חברה חדשה בשם רם צח, הוגשו כתבי אישום נגד רם צח והיו גזרי דין, ובמקום לבצע את גזרי הדין רם צ(ח) פרשה ולנעליה נכנסה חברה נוספת שנאמר לי ששמה לרגו. התבצעו שם עבודות שינוע ושינוי פני קרקע, חלק ערימות של אדמה או חומרי בניין, התבצעו שם גם חפירות בשטח. היה גם מיכל דלק פירטי, כנראה לצרכים הפנימיים של המקום (ר' בפרוטוקול, עמ' 6 שורה 9 ואילך).

12.               עוד העיד מטעם המאשימה מר ברוך ובר, מנהל מחוז תל-אביב במשרד להגנת הסביבה, שערך אף הוא ביקורת בעסק. במכתב מיום 27.6.06, אותו כתב לראש העירייה (ת/3), ציין מר ובר, בין השאר, כי נמצא שחברת לרגו עוסקת במקום בניפוי של עודפי חפירה ובשיווקם.

13.               לגרסת מר ובר, פעילות חברת לרגו - במסגרתה נקלטה בשטח פסולת בניין, שחלקה שונע אל מחוץ לעסק ללא כל בקרה על הכמויות הנקלטות והמשונעות מהמתחם אל יעדי הפינוי - הינה פעילות של תחנת מעבר לפסולת יבשה על פי הוראות חוק רישוי עסקים. יתר על כן, מר ובר מצא בביקורת גם תחנת דלק פנימית לא מוסדרת, זיהומי קרקע עקב שפיכת סולר ומערומי פסולת ומפגעי אבק לא מטופלים. בנסיבות אלה ביקש מר ובר, במכתבו האמור לראש העירייה, כי פעילותה של חברת לרגו תוסדר מבחינה חוקית.