שאלת אחריות ושאלת נזק שנגרם בשל אבדן אשך כתוצאה מרשלנות רפואית

מבוא

1.                   התובע, יליד 1981, פנה ביום 3.2.1997 לחדר המיון של בית החולים אותו מפעילה הנתבעת (להלן:" בית החולים") בשל כאב בטן, שהחל לטענתו כ- 12 שעות קודם לכן והקאות. הוא נבדק ושוחרר לביתו כעבור מספר שעות עם הנחיה להימצא במעקב רופא המשפחה ועם המלצה לחזור לחדר המיון במידה וכאב הבטן יתחזק.

2.                   לפי הנטען בכתב התביעה ההקאות פסקו אך הוא החל לסבול באותו לילה מכאב באשך השמאלי שהתנפח. מכיון שהכאב לא חלף הוא פנה לחדר המיון ביום 7.2.97 ועם קבלתו אובחן שיזור של האשך השמאלי. הוא נותח ובניתוח נכרת האשך שנמצא מסובב ונמקי. האשך הימני קובע לדופן שק האשכים.

3.                   לטענת התובע, הנסמכת על חוות דעתו של המומחה מטעמו, התרשלות בית החולים היא שגרמה לאבדן האשך. לשיטתו, היה על בית החולים לערוך בדיקה של האשכים בטרם שוחרר מחדר המיון וככל שהייתה נעשית בדיקה כזו, היה מתגלה תסביב האשך וניתן היה לנתחו ולהציל את האשך. הנתבעת חולקת על כך שהתרשלה. לטענתה אכן נעשתה בדיקה של האשך בחדר המיון ומכל מקום היא טוענת כי תסביב האשך אירע בין יום 3.2.97 ליום 7.2.97 ולכן אין בכך שהתובע שוחרר מחדר המיון ללא בדיקה של האשכים כדי לגרום לנזק. לחילופין טוענת הנתבעת לקיומו של אשם תורם מצד התובע והוריו בכך שלא חזרו לבית החולים מוקדם יותר. הצדדים חלוקים גם באשר להערכת הנזק. מחלוקת זו מתמקדת בשאלה האם אובדן האשך גרם לירידה בפריון של התובע; להערכת מצבו עובר לניתוח ונכותו הנפשית לאחריו.

4.                   הדיון בתובענה החל בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט ב' אוקון. בית המשפט המחוזי מינה מומחים רפואיים מטעמו: פרופ' ח' מצקין בתחום האורולוגי וד"ר ב' גאוני בתחום הפסיכיאטרי. לאחר חקירת המומחית בתחום הפסיכיאטריה הועבר התיק, לפי המלצת בית המשפט המחוזי, לבית משפט השלום והמשך הדיון התקיים בפני. במהלך הדיון נחקרו העדים מטעם התובע: התובע עצמו, אמו, אביה של מי שהייתה ארוסתו של התובע, אימאם הכפר אבו גוש, ומזכירת בית הספר בו למד. מטעם הנתבעת העיד ד"ר יעקב אסף, מנהל חדר המיון. עוד נחקרו נגדית המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי, פרופ' מצקין, והמומחים מטעם הצדדים: ד"ר א' פרט, המומחה בתחום האורולוגיה מטעם התובע; ד"ר ש' ליטמן, המומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם התובע; ד"ר י' בן חיים, המומחה מטעם הנתבעת בתחום האורולוגיה וד"ר ס' מרצ'בסקי המומחה מטעמה בתחום הפסיכיאטריה.

שאלת האחריות

5.                   ההכרעה בשאלת האחריות מחייבת התייחסות להיבטים עובדתיים ורפואיים.  בהיבט העובדתי יש לבחון את תלונות התובע בעת הגיעו לחדר המיון ואת הבדיקה שנערכה לו והאם כללה בדיקה של האשכים. עוד עולה השאלה מה אירע בין שחרורו של התובע מחדר המיון ביום 3.2.97 בשעות הצהריים ועד לחזרתו לבית החולים ביום 7.2.97 והאם אכן איחר התובע, כטענת הנתבעת, במועד שובו לבית החולים.

6.                   לצורך מתן תשובה לשאלות אלה יש לבחון את תיאור העובדות העולה מהראיות ומהרשומה הרפואית.

גרסת התובע ואמו

7.                   התובע, שהיה בעת הביקור בחדר המיון בן 16, כותב בתצהירו כי סבל מכאבים בבטן התחתונה, הקיא ואמו לקחה אותו לחדר המיון. את הבדיקות שעבר הוא מפרט:

"עשו לי בדיקת דם ושתן, בדקו לי את הבטן ועשו לי בדיקה בישבן. הרופאים בחדר מיון לא בדקו את האשכים שלי. אמרו לנו שלא מצאו כלום ושהכאבים יעברו עם הזמן ושמשחררים אותי"

8.                   הוא מתאר כי לאחר ששוחרר מבית החולים הכאבים בבטן התחתונה הלכו וחזרו והוא החל לסבול מכאבים באשך, כאבים הולכים ובאים. הוא מסביר כי לא חזר לחדר המיון שכן נאמר לו שם שהכאבים יחלפו עם הזמן וחשב שכך יהיה. כעבור מספר ימים כאשר הכאבים נהיו חזקים הוא פנה לחדר המיון, אושפז ועבר ניתוח לכריתת האשך.

9.                   אמו של התובע מתארת בתצהירה תיאור דומה וגם היא טוענת כי בחדר המיון בוצעו בדיקות דם ושתן, 'בדקו לא את הבטן ועשו לו בדיקה רקטלית'. היא מוסיפה כי 'הרופאים בחדר מיון לא בדקו את האשכים של א'. אמרו לנו שלא מצאו כלום ושהכאבים יעברו עם הזמן ושמשחררים אותו.

10.               היא מתארת תיאור דומה לזה שנתן התובע לגבי מה שאירע לאחר שחרורו מחדר המיון.

11.               בחקירה הנגדית היא ציינה כי דיברה בחדר המיון בעברית וכי היא השיבה לשאלות הרופא. לשאלה מה השיבו לרופא כששאל ממה א' סובל היא אמרה 'אמרתי להם שהוא מקיא ויש לו כאבים בבטן, כאבים חזקים' (עמ' 32). עוד היא אמרה שסיפרה לרופא שהכאבים החלו סמוך להגעתם לחדר המיון וכי לא עברו אצל רופא המשפחה. באשר לבדיקות שנערכו לתובע היא השיבה כי היו בדיקת שתן, בדיקת דם וכן 'בבטן למעלה וגם מלמטה'.  היא עמדה על כך שלא נבדקו האשכים אלא רק מלמטה או מאחורה, כלשונה (עמ' 32). היא הסכימה כי התובע לא התלונן על כאבים באשכים אלא על כאבים בבטן למטה (עמ' 33). באשר להמשך הכאבים היא אמרה כי התובע הוסיף לסבול מכאבים וכי באותו לילה הוא לא ישן בשל הכאבים (עמ' 33). לדבריה בגלל שהרופא הסביר כי הכאבים יבואו וילכו, היא סמכה עליו ולכן לא שבו לבית החולים. 

12.               האם נשאלה מדוע המתינו ארבעה ימים בטרם חזרו לחדר המיון ולא שבו מייד. היא השיבה כי 'לגבי הנקודה הזו אני לא זוכרת אבל אני זוכרת שהרופא אמר לי ברגע שיחזרו הכאבים את יכולה לבוא שוב לבית החולים והוא אמר שהכאב ילך לאט לאט, אני הסתמכתי על הדברים של הרופא' (עמ' 34). בהמשך הדברים היא טענה כי הכאבים התחזקו ביום השני שלאחר הביקור במיון וכי התובע 'בכה וצעק והוא כל הזמן אמר שאני לא יכול לשבת' והדבר היה ביום השלישי (עמ' 34). היא הסבירה כי לא פנו למיון מוקדם יותר כי היה חג ואנשים ביקרו אצלם בבית.

13.               בחקירתו הנגדית, אמר התובע כי כאשר הגיע לחדר המיון הוא הצביע על הבטן התחתונה וכי לא היו לו באותו שלב כאבים באשכים (עמ' 48).  הבדיקה שנערכה לו הייתה בדיקת הבטן. לדבריו 'הוא בדק את הבטן ואת הישבן ולא את האשכים. הוא לא בדק ואמר לי עם הזמן הכאב יעבור. אחרי שלושה או ארבעה ימים הכאב יעבור אני גם לא יכולתי לעמוד על הרגליים שלי מהכאבים' (עמ' 48). בהמשך הוא אמר כי לאחר יומיים שלושה 'הביצים שלי כאבו יותר מידי, לא יכולתי לסבול יותר' (עמ' 49). בסמוך לשחרור מחדר המיון המשיך הכאב אך הוא היה חלש והתחזק רק בחלוף יומיים.

גרסת העד מטעם הנתבעת - ד"ר יעקב אסף

14.               הרופא שטיפל בתובע בחדר מיון, ד"ר לבנטל, לא הובא לעדות ודבריו הובאו לבית המשפט מכלי שני והיו בגדר עדות מפי השמועה שלא ניתן לקבלם. מנהל חדר המיון, ד"ר יעקב אסף, אמר כי התובע נבדק בחדר המיון על ידי ד"ר לבנטל הנמצא בחו"ל. הוא טען כי הרופא הבודק ביצע בדיקת אשכים והוסיף כי במסגרת הבדיקה הרקטלית שנערכה מופעל לחץ על האשכים באופן שבו אם היה התובע סובל מכאב באשכים הדבר היה מתגלה בשלב הבדיקה הרקטלית.