שאור עבדאללה ואח' נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית ב ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי התובע על סך של 1,000,000 ₪.

א. רקע

החל משנת 1986 החלה תנובה היא הנתבעת 1 (להלן: "תנובה") לשווק תוצרתה בשטחי הרשות באמצעות "מחלקים" . אותם מחלקים רכשו מתנובה כמויות משמעותיות של תוצרת וזכו להנחה של 10% ממחיר המחירון. המחלקים אספו את הסחורה ממרכזי ההפצה ,שלמו עליה במזומן לתנובה ומכרו אותה בדרכם שלהם.

התובעים 1-3 (להלן:"התובעים"): עבדאללה שאוור (להלן:"תובע 1") אחמד מנסיה (להלן:"תובע 2") ואסמעיל מסאלמה (להלן: "תובע 3" ) שיווקו מוצרים מתוצרת תנובה בין השנים 86-98 בתדירות משתנה (למעט תקופת האינתיפאדה הראשונה בין השנים 1987-1996), הזמנותיהם היו בסדרי גודל שונים . בין תנובה לתובעים לא היה חוזה הפצה מחייב או כתוב לאחר שהתובעים רכשו את הסחורה מתנובה והיא עברה ממשאיות תנובה לרכביהם עשו אלה בתוצרת כבתוך שלהם. התובעים מעולם לא העבירו לתנובה מידע אודות לקוחותיהם.

תנובה לא ערכה חלוקה גאוגרפית של אזורי מכירה בין התובעים ולא היתה מעורבת בחלוקה כזו.

בתקופת האינתיפאדה הראשונה משאיות תנובה היו מגיעות למחסומים על מנת להעביר את הסחורה שהוזמנה מראש בטלפון לאותם מחלקים ששלמו עליה במזומן , באותו מעמד.

בשנת 1997 החליטה הרשות הפלסטינית (להלן:"הרשות") כי מכירת מוצרים בשטחי הרשות תעשה באמצעות סוכן ראשי ובלעדי, אשר ירשם לצורך כך ברשות.

בסופו של תהליך נבחר מר ניקולא ח'מיס וחב' ח'מיס (להלן:"ח'מיס" או "חב' ח'מיס") שבבעלותו להיות הסוכן הבלעדי שיעבוד מטעם הרשות מול תנובה.

ביום 16.6.98 נחתם הסכם סוכנות בלעדית בין חב' ח'מיס לבין תנובה (להלן:"ההסכם").

ההפצה הבלעדית דרך ח'מיס נכנסה לתוקף עפ"י ההסכם רק כעבור 3 חודשים מהחתימה, דהיינו ביום 15.9.98. עוד נקבע בהסכם, כי תנובה תעביר לח'מיס רשימה של סוכנים שעבדו עימה אולם תנאי העסקת סוכנים אלה שיתקשרו עם ח'מיס ייקבעו בין הצדדים ותנובה לא מעורבת בכך.

סוכם שחב' ח'מיס תקבל הנחה בשיעור של 13% בתנאי שתמכור תוצרת בהיקף גדול שאם לא כן תעמוד ההנחה על 10% בלבד.

יוצא כי לחב' ח'מיס היה אינטרס כלכלי לעבוד עם כמה שיותר מחלקים, ע"מ להגדיל את סכום המכירות, ואתם את ההנחה.

בשל העדר פניות של מחלקים באזור חברון פרסם ח'מיס מודעה בעיתונות המקומית בימים 5.9.98 וכן 6.9.98 המזמינה מחלקים פוטנציאליים לפנות אליו. בעקבות כך פנו אליו התובעים, אולם הצדדים לא הצליחו להגיע ל"עמק השווה" באשר לתנאי ההעסקה כסוכני משנה.

ח'מיס היה מוכן ליתן 8% הנחה וכן דרש העמדת ערבויות ורכישת משאיות קירור להעברת התוצרת ומכירתה. התובעים סרבו לתנאים אלה.

כמוהם גם בדיע אח התובע 1 ושותפו סירב גם הוא לתנאים אלה ועבד 4 חודשים עם פייסל.

באפריל 1999 ביקש התובע 1 עבדאללה לשכנע את ח'מיס לעבוד עימו באמצעות מכתב מתנובה שיעודדו לעשות כן ,ופנה לשם כך ליצחק לוי מנהל סניף תנובה באר שבע. האחרון הוציא מכתב (להלן:"המכתב") עם תיאור יחסי המסחר בין הצדדים ובמסגרת זו כתב כי התובע "עבד עם תנובה לסירוגין כתוצאה מקשיים כלכליים"

בעקבות מכתב זה הגיש התובע 1 תביעה כנגד הנתבעת 1 – תנובה- בה נטען בין היתר כי האמור במכתב מהווה לשון הרע. וכי זו הסיבה להפסקת מערכת היחסים באופן חד צדדי ע"י תנובה.

תביעה זו נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כבוד השופטת פלפל. כך גם נדחה הערעור לבית המשפט העליון ובקשה לד"נ (ההליך בתביעת לשון הרע יקרא להלן :"ההליך הראשון").

בינתיים פייסל שהחל לעבוד עם ח'מיס הפך בסוף שנת 1998 לסוכן משנה בלעדי של ח'מיס באיזור חברון.