שאור נ' משה בן דוד חברה לבניה בע"מ

בפניי תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבעת על סך של 32,000 ₪, בגין נזקיו הנטענים כתוצאה מפעולות שביצעה הנתבעת במסגרת תמ"א 38 בבניין ברח' דרך הים 139, הסמוך לבניין בו הוא מתגורר. בכתב התביעה מעלה התובע מספר טענות ביחס לפעולות הנתבעת וההפרעה שגרמה לו בכך. הטענה הראשונה נוגעת לגנרטור בלתי תקין, לטענת התובע, שהופעל באזור חדר השינה שלו וגרם לרעש וזיהום. השניה, נוגעת להפרעות שונות שגרמה הנתבעת במהלך עבודתה, חסימת הגישה לחניה וביצוע עבודות המסכנות את הדיירים. בהקשר זה טוען התובע כי הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות כגון בניית גדר חוצצת או גגון שיגנו וימנעו נפילת חומרי בניה.

השלישית, חסימת המעבר המוביל לגינת התובע אשר הוסרה לאחר התערבות העיריה.

התובע טוען כי העבודות שביצעה הנתבעת גרמו לאשתו ולו לסבל בריאותי ונפשי וכי נאלצו לעזוב את דירתם בשעות בהן התבצעו העבודות ולצורך כך שכרו חדר בעלות של למעלה מ-4,000 ₪ לחודש, תוך שציין שסכום התביעה נמוך מעלות השכירות השנתית.

הנתבעת בכתב הגנתה מציינת כי התקשרה עם בעלי הדירות ברח' דרך הים 139 בהסכם לביצוע חיזוק בניינים בהתאם לתכנית מתאר ארצית 38. לטענתה, כבר מההליכים הראשונים להוצאת ההיתר התנגד התובע לביצוע הבניה ופעל להגשת התנגדויות אשר נדחו על ידי הועדה המקומית וועדת ערר ומשלא השלים עם החלטות אלה, פעל להגשת תביעה זו. הנתבעת טוענת כי היא מבצעת את העבודות בבניין על פי היתר תוך הקפדה על אמצעי בטיחות והוראות הדין ותוך ניסיון להתחשב בדיירי הבניין והשכנים. בהתייחס לרעש שנגרם כתוצאה מביצוע העבודות טוענת הנתבעת כי כל עבודת בניין גורמת לרעש, אלא שמדובר בהפרעה מקובלת, סבירה והכרחית ובמיוחד כאשר מדובר בעבודות לחיזוק בניינים.

הנתבעת מכחישה בכתב הגנתה הפעלת גנרטור תוך שמבהירה כי אין צורך בגנרטור אלא במקרה של היעדר אספקת חשמל, צורך שלא היה קיים בבניין הרלוונטי לתביעה ששם ישנה אספקת חשמל סדירה. בהתייחס לתמונות שצירף התובע לתמיכה בטענה בדבר גנרטור רועש מציינת הנתבעת כי מדובר במדחס המשמש לייצור לחץ אויר לפטישי אויר המשמשים לחפירת יסודות. הנתבעת מאשרת הימצאות משאיות וכלים כבדים בחצר הבניין בו עבדו תוך שמציינת כי אין כל דרך לבצע עבודות בניה ללא שימוש בכלים מכניים תוך שמבהירה כי הכלים עבדו בבניין בו התבצע הפרויקט ולא בשטח הבניין בו מתגורר התובע. בהתייחס לסיכון הנטען טוענת הנתבעת כי העבודות נתונות לפיקוח של משרד העבודה ועיריית חיפה וכי לא נמצא פגם בביצוע העבודות. אשר לטענה בדר חסימת החניה והגישה נטען כי ככל שפועלי הנתבעת חנו רכבים בחניה השייכת לבניין התובע, הדבר נעשה בניגוד להוראה מפורשת של החברה. עוד צוין בהקשר זה כי ייתכן שגורמים אחרים שעבדו במקום חנו את רכביהם שם.

בדיון שהתקיים בפניי העיד התובע ומר בן דוד טעם הנתבעת. התובע ציין בעדותו כי הנתבעת עובדת במקום מחודש יולי 2019 וכי הפעלת הגנרטור התבצעה לסירוגין. נציג הנתבעת הבהיר שאין מדובר בגנרטור אלא במדחס וכי הפעלתו כרוכה ברעש. בהמשך עדותו ציין התובע כי הוא מבין שמדובר במדחס.

בהתייחס לחסימת הגישה לגינה העיד התובע כי הונחה חסימה והציג תמונות המתעדות את המחסום שהותקן במקום. התובע הציג באמצעות הטלפון הנייד התכתבות עם מוקד עיריית חיפה, לפיה ביום 27.8.19 בשעה 09:33 דיווח למוקד על החסימה של הגישה לגינה ובשעה 12:41 שלח התובע הודעה שהמעבר נפתח והודה לנציגה. נציג הנתבעת טען בפניי כי לא היה מודע כלל לחסימת הגישה לגינת התובע והעלה את האפשרות שהתובע הוא שהניח את החסימה בכדי שיהיה לו תיעוד. לטענתו, הנתבעת לא הניחה את החסימה וגם לא נעשתה כל פניה אליה בעניין זה.

אשר לחסימת הגישה לחניה טען התובע כי פועלי הנתבעת חסמו את החניה והציג תיעוד מצולם באמצעות הטלפון הנייד וכן תמונות של רכבי עבודה.

כשנשאל האם התיעוד שהוצג מצביע על כך שהחניה נחסמה באופן שמנע ממנו את האפשרות לצאת השיב בשלילה. כשנשאל האם פנה לנתבעת בזמן אמת לגבי ההפרעות הנטענות השיב ששלח מכתב התראה. נציג הנתבעת עיין בתמונות הרכבים והשיב שאינו מכיר את הרכבים המצולמים. עוד הוסיף כי לו היה התובע פונה אליו היה פועל לתיקון המחדל אולם התובע לא פנה אליו.

בהתייחס לסיכון שיצרה הנתבעת בעת ביצוע העבודות טען התובע שהנתבעת הניחה על שפת הגינה פיגומים, תוך שציין כי נפלו קרשים לשטח ביתם.