שאוליאן נ' אברהמי

פסק דין

בפני תביעה לביצוע שיקים אשר התבררה בין צדדים קרובים.

הצדדים היו שותפים בעסק למכירת ביגוד ובהסכם מאוקטובר 2005 הסכימו לפרק את השותפות ביניהם, כאשר במסגרת אותו הוסכם עוברת לנתבע פעילות העסק, לרבות מלאי וזכות השכירות של החנות ממנה פעל העסק, והנתבע משלם לתובע סך של 68,234 ₪. לפירעון התחייבות זו מסר הנתבע לתובע 4 שיקים אך זמן קצר לאחר מכן ולאחר שנפרע הראשון בשיקים אלו – בטל הנתבע את 3 השיקים הנותרים.

התובע הגיש את השיקים לביצוע בתחילת 2011 ובמוקד התנגדות הנתבע לביצועם עומדות טענותיו להפרת התחייבויות התובע בהעברת הפעילות לנתבע ומצגי שווא באשר למצב העסק עובר לכריתת ההסכם. מאחר וההסכם יושם ולא בוטל, למעשה טוען הנתבע כי זכותו לקזז את נזקיו אלו ולכן בדין בוטלו השיקים.

הרקע לתביעה

התובע והנתבע הינם קרובי משפחה (הנתבע הינו בן אחיה של אשת התובע) ובתחילת הקשר העסקי ביניהם, בשנת 2004, היה התובע בעל ניסיון רב שנים בעסקי טקסטיל.

במהלך 2004 פנו לתובע הנתבע ואדם נוסף בשם דניאל (להלן: "דניאל") בהצעה לשתף פעולה בעסקי מכירת ביגוד. התובע נעתר לפניה ובמהלך 2004 הוקמה על ידי השלושה שותפות בעסק למכירת ביגוד (להלן: "השותפות"), אשר הפעילה חנות בבעלות התובע ברח' מרחביה 5 בתל אביב וחנות שכורה ברח' מאה שערים 3 בירושלים. זמן מה לאחר תחילת פעילות העסק הואשם דניאל במעילה בכספי העסק ועזב את השותפות.

השותפות בהפעלת העסק לא עלתה יפה וצברה הפסדים, בין הצדדים נתגלעו מחלוקות ובמהלך ספטמבר 2005 החליטו הצדדים לפרק את השותפות. ביום 7.9.05 ערכו הצדדים בכתב יד הסכם לפירוק השותפות (להלן: "הסכם הפירוק הראשון"). הסכם הפירוק הראשון כלל הסכמה שלפיה רואה החשבון של השותפות, רו"ח אהרון דוידי (להלן: "רו"ח דוידי") יערוך מאזן של השותפות, מאזן הכולל התייחסות להשקעות ולמשיכות שהשקיע כל צד, ועל יסוד מאזן זה ישלים כל צד את חלקו לכיסוי חובות השותפות.

רו"ח דוידי ערך מאזן לפי בקשת הצדדים, ברם הצדדים לא הגיעו להסכמה ליישום הסכם הפירוק הראשון על בסיס מאזן זה. חילוקי הדעות בין הצדדים נמשכו ובתיווכו של אחד מספקי השותפות, יוסי גולבארי, ערכו הצדדים וחתמו בסוף אוקטובר 2005 הסכם פירוק שני (להלן: "הסכם הפירוק השני").

בתמצית, לפי הסכם הפירוק השני, נקבע כי הזכות להפעלת החנות בירושלים תעבור לנתבע, כולל כל המלאי שהיה בחנות ביום 27.10.05 וכן המלאי של השותפות בחנות בתל אביב. התובע התחייב לכבד כל שיק שנמשך על ידו לטובת ספקי השותפות והנתבע התחייב לסלק את חובות השותפות שטרם נמשכו בגינם שיקים, בסכום שהוערך בסך של 146,766 ₪, וכן ליטול על עצמו כל חוב שייווצר מעסקי השותפות מיום 27.10.05 ואילך. בנוסף, התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 68,234 ₪ ב- 4 שיקים מעותדים, כאשר כנגד פירעון השיק הראשון שנועד ליום 1.12.05 התחייב התובע לשחרר את השעבוד שנרשם על רכבו של הנתבע.

על פי הסכם הפירוק השני, משך הנתבע ומסר לתובע 4 שיקים. השיק הראשון בסך 17,000 ₪ נמשך ליום 1.12.05 ונפרע, כאשר כנגד פירעונו גם שוחרר השעבוד על רכבו של הנתבע. עוד מסר הנתבע לתובע 3 שיקים: 2 שיקים בסך 17,000 ₪ כל אחד ושיק שלישי בסך של 17,234 ₪ (שלושת השיקים יכונו להלן: "השיקים"). השיקים נמשכו ל- 1 בכל חדש מינואר 2006 ואילך, ברם כאשר הוצגו לפירעון חוללו בשל הוראת ביטול של הנתבע.

בעקבות חילול השיקים החלה התכתבות וחילופי האשמות אשר לא הובילו להסכמה. הקשר בין הצדדים נותק עד אשר הגיש התובע את השיקים לביצוע בתחילת 2011.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

הנתבע טוען כי בדין בוטלו השיקים ויש לדחות את הבקשה לביצועם.

לטענת הנתבע, התובע הפר את הסכם הפירוק השני שכן הסתבר חוסר של 60,000 ₪ במלאי שהועבר לנתבע, הסתבר שהתובע משך מלאי של השותפות בשווי 20,000 ₪ לאחר חתימת הסכם הפירוק השני, הסתבר שהתובע הורה לעובדי השותפות למכור פריטים בחנות ב- 10 ₪ בלבד, הסתבר שהתובע מעליל על הנתבע כי נטל סחורה מחנויות השותפות, הסתבר כי התובע שלשל לכיסו החזרי מס שהגיעו לשותפות והסתבר כי התובע נטל כספים מהשותפות שלא כדין.

עוד טוען הנתבע כי הסכם הפירוק השני התבסס על מצגי התובע בדבר הפסדי השותפות וחובותיה, אך נקבע כי מיד לאחר חתימת הסכם הפירוק השני תינתן לנתבע גישה לבדיקת ספרי הנהלת החשבונות של השותפות. בבדיקה זו הסתבר לנתבע שחובות השותפות נופחו במכוון על ידי התובע באמצעות שימוש בחשבוניות פיקטיביות.

הפרות אלו של ההסכם הצדיקו, לשיטת הנתבע, את ביטול השיקים ומצדיקים את דחיית הבקשה לביצועם.

לטענת התובע, כל טענות הנתבע וכל הניסיונות שעושה הנתבע לייחס לו את הפרת הסכם הפירוק השני חסרות כל בסיס ומהוות ביטוי לניסיון של הנתבע לחמוק מקיום התחייבותו לפירעון השיקים. התובע מסביר כי השתהותו בהגשת השיקים לביצוע נבעה בעיקר מרצונו להימנע מהליכים כנגד בן משפחתו וניסיונות שנעשו להביא לפירעון חובות הנתבע בלא פנייה לבית המשפט.

הדיון בהתנגדות התקיים ביום 17.11.11, הנתבע נחקר על תצהירו ובהחלטה שניתנה בו במקום ניתנה לנתבע רשות להתגונן. התובע לא השלים עם ההחלטה, הגיש עליה ערעור שנדחה והגיש על הערעור בקשת רשות ערעור שנמחקה לבקשת התובע בטרם התבררה. עם מתן הרשות להגן החל בירור התביעה, אלא שאז החלה מסכת ארוכה של בקשות בעניינים מקדמיים, בעיקר בקשר עם דרישות לגילוי מסמכים. מסכת ארוכה זו חייבה השקעת משאבים רבים מצד הצדדים ובית המשפט. התיק הממוחשב מציין שבתיק הוגשו למעלה מ- 40 בקשות וניתנו למעלה מ- 80 החלטות, דבר שחייב השקעת משאבים שלעיתים נראתה מוגזמת בעליל.

הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו ובחוות דעת מומחה של רו"ח שלמה ביתן. התובע תמך את גרסתו בחוות דעת מומחה של רו"ח אילן רביע. התובע אף הגיש תצהיר עדות ראשית ברם בדיון שהתקיים ביום 30.1.13 הודיע ב"כ התובע הוא מוותר על הגשת תצהירו של התובע ועד עדותו. נוכח הודעה זו עמד הנתבע על זימון התובע למתן עדות ונוכח זאת נחקר התובע בדיון שהתקיים ביום 17.2.13 אך בלא הגשת תצהירו. בתום החקירות ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.