שאוליאן נ' אברהמי

החלטה

בפני בקשה אשר הגיש המשיב (הנתבע) לגילוי מסמכים (בקשה 5 בתיק) ובקשה של המבקש (התובע) ובמסגרתה הוא עותר לעיכוב הליכי גילוי המסמכים בתיק, למחיקת חלקים בכתב ההגנה נוכח הסכם ויתור שנכרת בין הצדדים, למחיקת חלקים בתצהיר המשיב בשל הרחבת חזית ולחיוב המשיב במתן פרטים נוספים (בקשה 13 בתיק).

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה לביצוע שלושה שיקים (להלן: "השיקים") אשר משך המשיב לפקודת המבקש בתחילת 2006 (שיק בסך 17,000 ₪ ליום 1.1.06; שיק בסך 17,000 ₪ ליום 1.2.06 ושיק בסך 17,234 ₪ ליום 1.3.06). הצדדים הינם "צדדים קרובים" ועל פני כל השיקים מופיעה ההערה "למוטב בלבד".

השיקים הוגשו לביצוע רק במהלך 2011 והתנגדות הוגשה ביום 1.6.11.

בתמצית, טוען המשיב בהתנגדות כי ביום 2.3.05 נכרת הסכם בינו, בין המבקש ובין דניאל ספר, לפיו הסכימו הצדדים לשתף פעולה בהקמת עסק למכירת ביגוד אשר יפעיל שתי חנויות, האחת בתל אביב והשנייה בירושלים. המשיב ודניאל התחייבו להשקיע בעסק 90,000 ₪ כל אחד ואילו המבקש התחייב להשיב לעסק 91,000$, כאשר הרווחים וההפסדים מתחלקים בין הצדדים בחלקים שווים. בפועל, כך לשיטת המשיב, הפר המבקש התחייבויותיו, משך מהעסק כספים החורגים מחלקו ואף מנע מהמשיב כניסה לחנות או גישה לספרי הנהלת החשבונות של העסק.

ביום 7.9.05 נכרת הסכם לפירוק השותפות (להלן: "הסכם הפירוק הראשון") ולפיו התחייב המבקש למסור למשיב דוחו"ת אודות פעילות העסק. מימוש הסכם הפירוק הראשון סוכל נוכח סירוב המבקש למסור נתונים לבדיקת רו"ח ניטראלי לוידוא טענות לחובות בגין העסק. בעקבות זאת, באוקטובר 2005, נחתם הסכם שני לפירוק השותפות (להלן: "הסכם הפירוק השני"). במסגרת הסכם הפירוק השני התחייב המבקש לאפשר בדיקה של ספרי הנהלת החשבונות של העסק. המשיב מצידו, התחייב לסלק חובות פתוחים של העסק ולשם כך מסר 8 שיקים ומהם 3 לטובת רשויות המס.

4 מהשיקים אשר מסר המשיב במסגרת הסכם הפירוק השני מאוקטובר 2005, היו לסילוק חוב כולל של 68,234 ₪. אחד משיקים אלו נפרע. שלושת הנותרים הינם השיקים נשוא תיק זה.

לטענת המשיב, הפר המבקש את התחייבותו בהסכם הפירוק השני למסור את ספרי הנהלת החשבונות של העסק. מהמאזן אשר הגיע לידי המשיב, הסתבר לו כי מצבו של העסק שונה לחלוטין מהמצב לו טען המבקש. עוד הסתבר לו כי המבקש נפח חובות באמצעות חשבוניות פיקטיביות, כי התברר חוסר בהעברת סחורה, כי סחורה שבבעלותו נמשכה מהחנות, כי ניתנו הוראות למכירת פריטים ב- 10 ₪ וכי לא זוכה בהחזרי מס. נוכח הפרות אלו, בוטלו השיקים. הנאמן, לידיו נמסרו השיקים למשמרת, העבירם למבקש שלא כדין וכך הוגשו לביצוע לאחר כחמש שנים מאז בוטלו.

בהחלטה מיום 17.7.11 ניתנה למשיב רשות להתגונן ונקבע שהתביעה תתברר בסדר דין מהיר. ערעור אשר הגיש המבקש על ההחלטה נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור על ההחלטה בערעור.

בעקבות מתן הרשות להתגונן, הגיש המשיב בקשה לחיוב המבקש בגילוי מסמכים ספציפיים (בקשה 5 מיום 25.8.11). הדיון בבקשה עוכב לבקשת המבקש עד להכרעה בערעור ובהחלטה מיום 31.10.11, נקבע כי נוכח דחיית הערעור יגיב המבקש לבקשה בתוך 14 יום. בקשה חוזרת של המבקש לעיכוב ההליכים נדחתה ביום 19.11.11 ושוב ניתנה למבקש ארכה בת 14 יום להמצאת המסמכים. נוכח טענת המבקש כנגד הבקשה לגילוי המסמכים, ניתנה לצדדים ארכה להגשת התייחסותם (החלטה מיום 6.12.11).

כעת עומדות בפני שתי בקשות. האחת, הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים לה הוגשה תגובת המבקש. השנייה, הבקשה למחיקת חלקים מתצהירי המשיב ועיכוב גילוי המסמכים (בקשה 13 בתיק). לבקשה זו לא הוגשה תגובת המשיב אך לאחר עיון בבקשה החלטתי שאין צורך בהגשת תגובה לבקשה זו. להלן אתייחס תחילה לעתירות למחיקת חלקים מתצהירי המשיב ולאחר מכן לעתירה הראשונה לעניין גילוי המסמכים.

עתירתו השנייה של המבקש הינה למחיקת חלקים מכתב ההגנה של המשיב, דהיינו התצהיר אשר תמך בהתנגדות בגינה ניתנה למשיב רשות להתגונן (עתירה ב' בפתח בקשה 13).

לטענת המבקש, בהסכם הפירוק השני התחייב המשיב לוותר ויתור סופי על כל טענותיו, הסכם הפירוק השני לא בוטל ולפיכך מנוע המשיב מהעלאת כל טענה הסותרת התחייבותו זו לויתור על טענות. בבקשתו זו, סוקר המבקש את כתב ההגנה ומצביע על סעיפים שונים המבטאים, לשיטתו, חוסר הגיון, טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, שקרים (כך!) וכיו"ב טענות שלשיטת המבקש יש למחוק על הסף ואין בהן כדי לגלות הגנה מפני תביעה שטרית. טענות אשר לשיטת המבקש אינן אלא בגדר "הגנת בדים" (כך, סע' 32 לבקשה) ואף "כשלון תמורה חלקי" שאיננו בסכום קצוב (כך, סע' 46 – 61 בבקשה).

ברי הדבר על פניו, כי בטענות אלו מבקש המבקש למעשה לתקוף בשלישית את ההחלטה מיום 17.7.11. אותה החלטה אשר קבלה את ההתנגדות ונתנה למשיב רשות להתגונן. אותה החלטה עליה הגיש המבקש ערעור ראשון שנדחה ובקשת רשות ערעור שנדחתה אף היא. לא זו בלבד שכך לא יעשה, כלל לא ברור ולא מוסבר בבקשה הבסיס המשפטי לניסיון שכזה.

זאת ועוד, אפילו אתעלם מכך שמדובר בניסיון תקיפה עקיף שלישי של ההחלטה, אפילו אתייחס לכתב ההגנה ככזה שהוגש לראשונה, גם אז אין כל בסיס לבקשה זו שאיננה אלא דוגמא לניסיון לרתום העגלה לפני הסוסים.

האם מעלה המבקש על דעתו מצב בו תתקבל טענה לפיה המבקש אינו דובר אמת בשלב מקדמי שכזה? האם מעלה המבקש על דעתו מצב בו יפורש הסכם הפירוק השני או כל הסכם אחר בטרם דיון לגופם של דברים? האם מעלה המבקש על דעתו מצב בו יקבע בית המשפט כי עובדתית שינה המבקש מצבו לרעה, כטענתו, מקדמית ובטרם התבררו הטענות? – ברור שלא.

כל טענות המבקש יפות הן וראויות ואפשר שאף יוכחו. דא עקא, שאלו טענות אותן יש לברר במסגרת ההליך העיקרי עצמו. לאחר שמיעת ראיות, חקירות וסיכומים. אין אלו טענות המצדיקות מחיקת כתב הגנה או חלקים הימנו על הסף.

בנסיבות אלו, מאחר והתביעה מתבררת בסדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214יג (ב) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (הלן: "התקנות"), אני דוחה את את חלק ב' של עתירות המבקש בלא צורך בתגובה.

עתירתו השלישית של המבקש הינה למחיקת חלקים מתצהיר המשיב בטענה להרחבת חזית (עתירה ג' בפתח בקשה 13). המבקש מתייחס לסעיף 23 (ה) בתצהיר העדות הראשית של המשיב (סעיף בו נטען למשיכת כספים של המבקש שלא כדין לאחר הסכם הפירוק השני) וכן גם לסעיפים 27 – 31 בתצהיר העדות הראשית של המשיב.

אינני מוצא מקום לבירור נפרד של הטענות בדבר הרחבת חזית בסעיפים אלו. בהתאם לתקנה 214יג (ב) (3) לתקנות, תתברר הטענה במועד הקבוע לדיון. המשיב איננו נדרש להגיב לעתירה זו בכתב ויתייחס אליה במועד הדיון.