שאולי נ' תביעות תעבורה נגב ואח'

החלטה

זו בקשה להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ.

מדובר בדו"ח שמספרו 34100637262, והוא נרשם לחובת המבקש בשנת 2005.

עיקר טענתה של ב"כ המבקש, היא שהשוטר לא רשם על גבי הדו"ח את הניקוד לצד העבירה כמתחייב מסעיף 69 א (ד) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 והמבקש סבר שעם תשלום הקנס תסתיים ענישתו. אלא מאי, קיבל המבקש לביתו מכתב ממשרד הרישוי כי מחוייב לעבור אמצעי תיקון.

לגישת ב"כ המבקש, אי רישום הניקוד על גבי הדו"ח מהווה ליקוי מהותי ויש בו חשש לעיוות דין, שכן לו ידע המבקש שבגין הדו"ח האמור נזקפות לחובתו נקודות היה פונה לייעוץ משפטי טרם תשלום הדו"ח.

ב"כ המבקש, הוסיפה כי סוגיה זו נידונה בבית המשפט המחוזי בב"ש וכבוד השופט ביתן קיבל את טענת ב"כ המבקש והסכים להארכת המועד להישפט.

לאחר שעיינתי בבקשה, לא מצאתי יסוד לקבלה וזאת מהסיבות הבאות:

העבירה המיוחסת למבקש בוצעה בשנת 2005 כאשר הקנס בגינה שולם. מששולם הדו"ח, לאור סעיף 229 (ח) לחסד"פ, נחשב המבקש "כאילו הודה, הורשע ובא על עונשו" והדו"ח הפך לפסק דין חלוט. (לעניין זה ראה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י ורע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מ"י , פורסם באתר בתי המשפט).

החוק קבע מועדים, בהם יכול אזרח לפנות למשטרה ולעתור לביטול הדו"ח או להגיש בקשה להישפט. המבקש בענייננו, לא רק ששילם את הקנס ובכך הפך את הדו"ח לפס"ד חלוט, אלא אף בחר להגיש בקשה להישפט שלא במועד הקבוע בדין, כעבור כ-5 שנים מיום ביצוע העבירה. בעניין זה נאמר בפס"ד מוסברג:

".. אכן, סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר למשלם הקנס לעתור - אף לאחר ביצוע התשלום - לתובע המשטרתי כדי שתבוטל הודעת הקנס, אולם לשם כך קצב המחוקק פרק זמן של 30 ימים בלבד ממועד המצאתה של ההודעה. המבקש לא פעל במסגרת זמנים זו, ואף לא בגדרי הזמן שהוקצב להגשת ערעור".

לגבי טענת ב"כ המבקש, לפיה אי רישום הנקודות מהווה ליקוי שיש בו חשש לעיוות דין. סבור אני כי אף אם החוק מחייב רישום נקודות על גבי הדו"ח לא נתקפחה זכותו של המבקש ולא נגרם לו כל עיוות דין ועושה רושם שתכלית בקשת ב"כ המבקש היא התחמקות מאמצעי תיקון, תכלית שאין עניינה במסגרת שיקולי בית המשפט, בעניין זה מפנה לעפת (ב"ש) 10-02-30650 מישאל מרדכי נ' מ"י, פורסם באתר משפטי נבו:

אף אם נכונה טענתו של המערער לפיה היתה קיימת במועד הרלוונטי חובת רישום ניקוד צפוי על גבי הדו"ח, ועל כך אין למעשה מחלוקת, אינני סבור כי נתקפחה זכותו של המערער וכי נגרם לו עיוות דין כלשהו, ונראה לי כי כל תכליתה של בקשתו היא להתחמק מ"אמצעי התיקון" שבסמכות רשות הרישוי להטיל על נהג שצבר נקודות, תכלית שאין עניינה במסגרת שיקולי בית המשפט כאן.

יתרה מזאת, טענת אי רישום הנקודות אינה יכולה לשמש טעם ראוי לבקשה להישפט באיחור. שכן, החוק קבע דרכים נוספות ואפשרויות אחרות למתן מידע בדבר מספר הנקודות בהן יחויב אדם. לעניין זה מפנה לעפת (חי') 27124-06-10 עודד יהודה לם נ' מ"י , פורסם באתר משפטי נבו, עמוד 4 :

"הדרך האחרת נקבעה בתקנה 1(א) לתקנות התעבורה (מסירת מידע בדבר מספר הנקודות לחיוב) (הוראות שעה), תשס"ה-2005 שפורסם בקובץ תקנות 6424 תשס"ה (27.09.05) בעמ' 103. התקנה הנ"ל קובעת כי ניתן לקבל את מספר הנקודות בגין אותה עבירה במענה קולי ממוחשב שמספרו מופיע על גבי הדו"ח או בעיתונים היומיים........ משכך, אי רישום הנקודות בהן יחויב הנהג אם יורשע בעבירה, אינו מהווה עילה לביטול דו"ח ברירת המשפט, שכן מהסיפא של התקנה דנא, אנו למדים שיכולה להיות דרך אחרת, או נוספת למסירת מידע על הניקוד המינהלי שבצד העבירה, כך שהיעדר הרישום של מספר הנקודות בדו"ח עצמו, אינו יכול לרוקן מתוכן את הדו"ח והעבירה שמתוארת בו".

ה. לגבי טענת ב"כ המבקש, לפיה לו ידע שיחוייב בנקודות בגין דו"ח זה, לא היה משלם את הדו"ח והיה פונה לייעוץ משפטי. המבקש לאורך כל הדרך לא טען לכפירה ורוב הסתמכותו היתה על כדאיות העיסקה, שכן לו ידע שיחוייב בנקודות, לא היה משלם את הדו"ח והיה פונה לייעוץ משפטי. גם פה, איני רואה בשיקולי כדאיות אלה, הצדקה לפתיחת שערי בית משפט שנים רבות אחרי רישום הדו"ח ותשלומו.

מעבר לכך, החיוב לאמצעי תיקון של מ. הרשוי אינו נובע דווקא מ- דו"ח זה, אלא צבירת הרשעות נוספות ואין אני סבור שיש לאפשר פחת לשמיעת תיק זה כ- 5 שנים אחרי ביצוע העבירה, עקרון של יעילות הליך סופיות הדיון חשובים לפחות באותה מידה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"א, 22 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: