שאולי ואח' נ' לייקין ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשה לסעדים זמניים ובהם צו עיקול זמני ולחילופין צו לא תעשה/צו להגבלת שימוש בנכס, אשר יגביל את המשיב מלבצע הברחת נכסיו, שהם בעלות על דירה וזכות ציבורית.

המבקש מבסס בקשתו על טענה לקיומה של עילת תביעה וראיות מהימנות לכאורה כנגד המשיב וכן טענה כי מצבו הכלכלי והתעסוקתי של המשיב בכי רע ומתוך כך חשש כי המשיב יבריח נכסיו או יאבדם ובכך ישבש יכולת לקיים מימוש של פסק דין כנגדו. המבקש מציין כי הנזק שייגרם בעקבות עיקול ברישום פחות לעומת השלכות אי יכולת המבקש לפרוע מהמשיב את נזקיו ומכאן מאזן הנוחות נוטה לצידו.

המשיב טוען כי בקשת המבקש נטולת בסיס של ממש ומציין כי תביעה זו החלה בסכום של 10,000 שקלים בלבד וכן את הסכמת המבקש להסדר הביניים, שקבע בימ"ש זה ביום 13.10.09, לפיו ישלם המבקש 3,000 שקלים ואילו המשיב ישחררו מהחובה להחזיק בזכות הציבורית, זאת מבלי להעלות את הטענות שהוסיף לכתב התביעה המתוקן. עוד טוען המשיב כי המבקש לא הוכיח בשום דרך את החשש כי בכוונת המשיב להבריח נכסים, מעשה שאם היה חפץ לעשות, יכול היה לעשותו זה מכבר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה ובתקנות ובפסיקה הרלוונטים, החלטתי לדחות את הבקשה. אנמק קביעתי זו:

לפי ההגדרה הנזכרת בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, סעד זמני נועד להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצוע יעיל של פסק הדין. לפי תקנה 362(א) לתקנות, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום תנאים ובהם החשש שמא יוברח הרכוש אשר מבקשים לעקלו. ראו גם ע"א 338/88 נחום חמיס נ' דוד שטרן, פ"ד מג 552, עמ' 555-556.

מצאתי כי אף אם קיימת לכאורה עילה להגשת תביעה, ואיני נדרשת בשלב זה להעריך את סיכוייה, אזי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה של החשש שמא יבריח המשיב נכסים או ישבש או יסכל ביצוע פסק דין אם ינתן כזה כנגדו. אציין כי המשיב הינו עורך דין העוסק שנים רבות במקצועו ובעל נכסים וטענות המבקש אינן נשענות בסיס עובדות או מידע, הנתמכים בראיות, אלא מבוססות על חששות הנובעות מהשערות בלבד שמקורן בהתרשמות סובייקטיבית של המבקש, מאי סדר או דלות לכאורה בהם חזה לטענתו בביקורו במשרד המשיב. במצב זה אין מקום ליתן סעדים זמניים, שהשלכתם על המבקש בעלת משקל כבד ולכבול את ניהול ענייניו של המשיב להליך הדיון בתיק זה. לא הוכח בפניי ולו באופן קלוש, כי המשיב לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו וכי מאזן הנוחות בין הצדדים מצדיק מתן סעדים כפי שהתבקשו.

בשולי הדברים אזכיר כי התביעה שהגיש המבקש עמדה תחילה על סך של 10,000 שקלים בלבד, ולאחר מספר חודשים צמחה לסכום של מעל 300,000 שקלים, דבר שמטבע הדברים מעורר שאלות לגבי מוצקות התביעה. עוד אזכיר כי בקשה זו לא הוגשה עד פתיחת ההליך ולא הוכח בפניי שחל שינוי כלשהו במצבו של המשיב.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 1,500 שקלים הוצאות דיון בבקשה זו.

ניתנה היום, ט"ו באדר תש"ע, 01 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: