שאול נ' גולדשטיין ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 24.11.11 במחלף גבעת שמואל.

2. לטענת התובעת, עמדה עם רכבה לאחר הירידה מכיוון גבעת שמואל טרם ההשתלבות, במקום שבו שני מסלולי הנסיעה מתמזגים לאחד. התובעת טענה כי הנתבעת 1 עמדה מימין לה ומאחוריה. לפתע בזמן שיתר הרכבים עדיין היו בעצירה מוחלטת, החלה הנתבעת 1 בנסיעה קדימה וכתוצאה התנגשו הרכבים.

3. לטענת הנתבעת 1, יש לדחות את התובענה על הסף בהעדר הוכחת נזק שכן הרכב נבדק ע"י שמאי רק לאחר כחודש, באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען. הנתבעת 1 טוענת כי נסעה כדין בנתיב הימני, עת התובעת נסעה לצידה בנתיב השמאלי. הנתבעת 1 טענה כי בשלב מסוים, הנתיב השמאלי בו נסעה התובעת התמזג לנתיב הימני, בו נסעה הנתבעת. הנתבעת טענה כי בעת שהתובעת השתלבה בנתיב נסיעתה כאמור, פגעה ברכב הנתבעים כתוצאה מנהיגה רשלנית.

4. בדיון שנערך בפני חזרה התובעת על גרסתה לפיה נסעה במחלף גבעת שמואל ועברה לנתיב השמאלי בשעה שהנתבעת היתה מאחוריה בנתיב הימני. התובעת טענה כי נעצרה מאחר והיה פקק בכביש ולפתע סטתה הנתבעת לנתיב נסיעתה ופגעה בה בחלקו האחורי של הרכב מעל כנף הגלגל. התובעת הסבירה כי השמאי בדק את הרכב רק לאחר חודש מאחר וחשבה כי הביטוח יסדיר את הנושא וכי הנתבעת תשלם על נזקיה. התובעת טענה כי רק לאחר שקיבלה הצעת מחיר מפחח הבינה שיש להפעיל את הביטוח ולהזמין שמאי.

5. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה בנתיב הימני בעוד התובעת נוסעת בנתיב השמאלי. הנתבעת טענה כי המכוניות נסעו במקביל זו לזו וכאשר הנתיבים מתמזגים לאחד לכיוון ימין, לחצה התובעת על דוושת הגז, חתכה את נתיבה על מנת להיכנס לנתיב נסיעתה ותוך כדי שפשפה את רכבה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שדין התביעה להידחות, מעיקרי הטעמים הבאים:

הכלל הידוע הוא כי המוציא מחברו עליו נטל הראיה. קרי, הנטל מוטל על התובעת.

במצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובעת הטתה את כף המאזניים לטובתה ומשלא עמדה בנטל, דין התביעה להידחות.

במצב דברים זה, אם נאמץ את גרסת הנתבעת לתאונה, אין די בה כדי להטיל אחריות לתאונה על הנתבעות. שכן, עפ"י גרסת הנתבעת, מדובר בכביש בין שני נתיבים המתמזגים לאחד והיא נסעה בנתיב הפונה ימינה, בעוד הנתיב בו נסעה התובעת הסתיים למעשה והתמזג לנתיב הנסיעה של הנתבעת. בשלב זה, התובעת לחצה על דוושת הגז, חתכה את הנתבעת, נכנסה לנתיב נסיעתה תוף שפשוף ופגיעה ברכבה של הנתבעת.

סבורה אני כי בנסיבות אלה, לא ניתן להטיל אחריות לתאונה על הנתבעת, שכן לא היה באפשרותה למנוע את קרות התאונה. מנגד היה על התובעת שנסעה בנתיב המתמזג לנתיב האחר, להמתין עד שהנתיב יהיה פנוי והנתבעת תחלוף על פניה, בטרם ביצוע ההשתלבות בזהירות הראויה ובכך למנוע את התאונה.

מעבר לצורך אציין, כי גם אם הייתה מתקבלת גרסת התובעת לאופן קרות התאונה והיתה מוטלת אחריות על הנתבעת, סבורה אני כי דין התביעה היה להידחות בהעדר הוכחת גובה הנזק המדויק. בדיקת הרכב ע"י שמאי כחודש לאחר קרות התאונה מנתקת את הקשר הסיבתי בין הנזק הנבדק לתאונה. זאת לאור הנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, לפיהן לא נצבע כל החלק הנפגע בשלמותו, אלא בוצעה צביעה נקודתית עפ"י מיקום הנזק ואין חולק כי גובה הנזק נגזר מכמות התיקונים שיש לבצע באותם מוקדים. לפיכך, אין די בתמונות שצולמו ע"י התובעת במקום התאונה להוכחת טענותיה בדבר כל אותם מוקדים וזאת באבחנה מפסקי הדין אותם צירפה התובעת בהם נקבע כי מדובר במחיר אחיד או בנזק שלא אותר אלא במועד מאוחר יותר.

7. סוף דבר - התביעה נדחית. בהתחשב בנסיבות העניין, תישא התובעת בהוצאות משפט בסך 300 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: