שאול נ' אמסלם

החלטה

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע עובדתי

1. התובע (להלן : המשיב) הינו סוכן ביטוח והבעלים של סוכנות ביטוח אשר ייצגה את מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: מנורה).

2. הנתבע (להלן: המבקש), היה סוכן ביטוח שניהל את פעילות ביטוח החיים והבריאות בחברת משר"ל 2000 בע"מ.

3. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה שטרית שהחלה דרכה בהגשת שיק על סך 50,000 ₪, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחודש אוקטובר שנת 2009 (להלן: שטר החוב).

4. שטר החוב נשוא התביעה נחתם, במהלך התקופה שבה החלו השניים לעבוד בשיתוף פעולה כסוכני ביטוח, בשנים 2002-2001. בהתאם לנטען ע"י המשיב, ביום 30.9.01 , התקשר המבקש עם חברת מנורה בחוזה שלפיו המבקש יעביר למנורה תפוקות בביטוח בריאות וחיים, דרך הסוכנות שבבעלות המשיב. בתמורה להעברת הביטוחים היה זכאי המבקש לעמלת היקף.

5. מאחר שמנורה לא הסכימה לכל קשר כספי עם המבקש, כך נטען, המבקש והמשיב הגיעו ביניהם להסכם, לפיו העמלה בגין הביטוחים תשולם מהמבטחת ישירות למשיב אשר יעביר למבקש את חלקו. זאת ועוד, הוסכם כי אחת לשישה חודשים תיערך בין הצדדים התחשבנות סופית בכל הנוגע לביטולי פוליסות ע"י לקוחות, שאז חייב המבקש להחזיר למשיב את התמורה שהוא קיבל עבור הפוליסות שבוטלו . לבקשת המשיב, ולשם הבטחת עמידתו של המבקש בהתחייבויותיו, חתם המבקש על שטר נשוא התביעה.

6. טען המשיב עוד כי , המבקש הפר את התחייבויותיו בכך שסירב להתחשבן עמו כפי שהסכימו ביניהם ולא החזיר לו את הכספים ששולמו לו עבור פוליסות שבוטלו. משכך, המשיב הגיש את השטר שנחתם על ידי המבקש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

7. המבקש מצדו הגיש התנגדות לביצוע שטר. על פי הנטען בהתנגדות, הוא עמד בהתחייבויות וביצע את העבודות עד לסוף שנת 2003, אז הפסיק המבקש את עבודתו עם המשיב. על פי הנטען, לא נותר כל חוב, והמשיב אף לא העלה כל טענה כלפיו מאז שנת 2003 ועד הגשת שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

8. במסגרת ההליך שהתקיים בבקשת ההתנגדות לביצוע השטר, בהחלטה מיום 21.2.11, ניתנה על ידי כב' הרשמת דנה עופר רשות להתגונן, עוד נקבע כי תצהיר ההתנגדות שהוגש ע"י המבקש ישמש ככתב הגנה. במסגרת אותה החלטה גם ניתנה הוראה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם.

9. כעת, ולאחר שכבר הגישו הצדדים תצהירים מטעמם, הגיש המבקש את בקשתו דנן שבה נטען לראשונה לסילוק התביעה נגדו על הסף מחמת התיישנות.

טענות הצדדים

10. בבקשתו טען המבקש כי, עילת התביעה נולדה ביום 26.11.2002, היום שבו בוצעה העברת הכספים האחרונה ע"י המשיב והסתיימה ההתקשרות העסקית ביניהם. לטענתו, מאז ועד הגשת שטר החוב לביצוע חלפו יותר משבע שנים, ולפיכך דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

11. המשיב מתנגד לבקשה. לגישתו, הטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ודי בטעם זה כדי לדחותה. נטען עוד כי, עילת התביעה נולדה בשנת 2003 עת בוטלו פוליסות רבות, כאשר השטר הוגש לביצוע במהלך שנת 2009, ולפיכך אין בסיס לטענת ההתיישנות.

12. בתשובה לתגובה, חזר המבקש על טענותיו המועלות במסגרת הבקשה והוסיף כי, ההזדמנות הראשונה שבה הוא נחשף ללוח הזמנים המדויק, אשר בו הסתיים הקשר העסקי עם המשיב הייתה רק עם קבלת תצהיר העדות ראשית מטעם המשיב .

דיון והכרעה

13. לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים הגעתי לכלל מסקנה כי, בשלב זה, דין הבקשה להידחות. להלן אנמק.

14. אין מחלוקת בין הצדדים כי שטר החוב נמסר למשיב להבטחת עמידתו של המבקש בהתחייבויותיו, וכן להבטחת החזרת הכספים ששולמו למבקש עבור פוליסות שבוטלו. מדובר, אפוא ב"שטר בטחון" אשר מסירתו הותנתה בתנאי. קרי, הצדדים הסכימו ביניהם שהאוחז בשטר ידרוש את פירעונו רק במידה ויתרחש אירוע מוגדר, שלמען הבטחתו נמסר השטר (ראו: שלום לרנר ,דיני שטרות ,מהדורה שנייה, התשס"ז- 2007 ,בעמ' 53, ראו גם, ע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, בעמ' 691).

15. על התיישנות העילה השיטרית חולשות שתי מערכות דינים, הן חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) , והן סעיף 96 לפקודת השטרות. במידה ושני החיקוקים אינם עולים בקנה אחד, ידה של הפקודה-כחקיקה מיוחדת- תהיה על עליונה ( ראו: זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, תשמ"ג-1983 , בעמ' 379).