שאול נ' אביטן ארמנד ואח'

פסק דין

1.לבית המשפט הגישה התובעת תביעה בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- 'חוק הפיצויים') בגין תאונת דרכים שאירעה לה ביום 25.5.05.

בהעדר טענה לעניין החבות והכיסוי הביטוחי, אדון במסגרת פסק דין זה בשאלת גובה הפיצויים להם זכאית התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. 

2. התובעת ילידת 1958, מנהלת לשכה במרכז לחקר גרעיני 'שורק', נפגעה בתאונה בעת שחצתה את הכביש ורכב הנהוג על ידי הנתבע 1 והמבוטח אצל הנתבעת 2 פגע בה. לטענת התובעת, כתוצאה מכך נפגעה בחלק גוף שונים ובמיוחד ברגלה הימנית (להלן: "התאונה").

3.ממקום התאונה הסיע הנתבע 1 את התובעת לביתה, היא נלקחה לבית החולים קפלן ברחובות, נבדקה ואובחנה כסובלת משבר דחוס במשטח הטיביאלי בברך ימין, ועוד פגיעות כמתואר בתעודות הרפואיות.

התובעת אושפזה במחלקה האורטופדית וטופלה ע"י קיבוע רגלה הימנית בסד גבס, ולאחר מכן קובעה בסד מסוג אחר. על התובעת נאסר לדרוך על הרגל ומקץ 6 ימי אשפוז, שוחררה לביתה כשרגלה נתונה בסד עם המלצות להליכה בעזרת הליכון או קביים והימנעות מהפעלת מפרק הברך, וקבלה חופשת מחלה למשך 6 שבועות והמשך טיפול ומעקב רפואי. (נספחים א'2 –ב' לתצהיר התובעת).

4. לטענת התובעת, היא לא דרכה על הרגל הימנית כחודשיים לאחר שחרורה מבית החולים ונעה בקושי בעזרת הליכון. לאחר מכן עברה להשתמש בקביים למשך כחודש וחצי ובהמשך נעזרה במקל הליכה. לאחר התאונה המשיכה התובעת לסבול מכאבים, ולדבריה נעדרה זמן ממושך מהעבודה בגלל המצב הרפואי.

הנכות הרפואית

5. ד"ר אליהו אדר מונה לשמש מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו מיום 12.5.07 קבע המומחה הרפואי כי לתובעת 20% נכות לצמיתות בהתאם לסעיף 48(2) א'-ב' וסעיף 35(1) ג' לתקנות הביטוח הלאומי. עוד קבע במסגרת חוות הדעת בתשובות לשאלות בית המשפט כי "יש לצפות להחמרה. השילוב של נזק משטח ואי יציבות מוביל להתדרדרות והתפתחות שינויים ניווניים = OA". המומחה התייחס לאפשרויות טיפוליות, הכוללות, בין היתר, טיפול שמרני–תרופתי ופיזיוטרפיה וכן ציין כי יתכן שיהיה צורך להחליף את המפרק (החלפה שלמה או חלקית), בנוסף לתהליך שיקומי. בסופה של חוות הדעת קבע המומחה, כי לתובעת "קיימת אי יציבות קדמית אחורית וצדדית ללא התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף" ו"נוכחות נזק משמעותי מבני למשטח הטיביאלי הלטראלי" וקבע כי נכותה הצמיתה בשיעור של 20% בהתאם לסעיפים כאמור לעיל. בתשובות לשאלות ההבהרה השיב כי לא ניתן לחזות במדויק את קצב ההתדרדרות במצב התובעת, ואולם ברמת הפעילות הנעשית כיום על ידה, תיוותר הנכות בשיעור של 20% למשך תקופה של 10- 20 שנה, ובממוצע 15 שנים (נספח ה' לתצהיר התובעת).

לאחר שבחנתי את המסמכים הרפואיים, חוות הדעת של ד"ר אדר ותשובותיו לשאלות ההבהרה, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ראיתי לאמץ את חוות הדעת של המומחה במלואה באשר לנכותה הרפואית כתוצאה מהתאונה; אציין כי גם לא מצאתי כל טענה ממשית שיכולה היתה להוביל אותי למסקנה אחרת ממסקנת המומחה הרפואי.

הנכות התפקודית

6.במשך 10 שנים עובר לתאונה עבדה התובעת כמנהלת לשכה במרכז למחקר גרעיני 'שורק' בהיקף משרה מלאה. לטענתה, מאז התאונה החלה לסבול מאי יציבות בברך ימין, מכאבים בברך המתגברים בפעילות הכרוכה במאמץ, לרבות בעת עמידה רצופה ובישיבה ממושכת כשהברך מכופפת במנח קבוע לאורך זמן. עוד לטענתה היא סובלת מכאבים ומנפיחות המופיעים בברך לאחר עמידה רצופה, מתחושה של רגל כבדה, איטית ונוקשה, וכתוצאה מכך מתקשה בעמידה ממושכת ובהליכה רצופה, כן היא מתקשה בעליה ובירידה במדרגות, בכריעה ובכפיפה, בישיבה ממושכת ובביצוע פעולה הכרוכה בהפעלת הברך. לדבריה היא מתעייפת תוך זמן קצר יחסית ונזקקת למנוחה ולעיסויים של הרגל כדי להפיג את הכאבים.

התובעת התייחסה בעדותה ליכולתה לתפקד, וכך אמרה:

"...עבודה משרדית זה באמת לשבת... אני מתעייפת מעבודה שכרוכה בישיבה ארוכה, אז אני מתעייפת מזה, אני לא הדומיננטית שהייתי, לא הטמפרמנטית שהייתי, אני יותר כבדה, הרגל שלי כבדה, איטית, זה משפיע, אני מתפקדת, היכולות שלי נמוכות יותר" (עמ' 19 ש' 5- 8 לפרוטוקול 19.5.09).

ובהמשך –

"ש. את מספרת שאת יושבת יום שלם ולומדת משעה 8:30, יש הפסקות אך עד הערב, עד 20:30 את יושבת ולומדת. אם קשה לך לשבת כל כך הרבה איך את מסוגלת לשבת וללמוד כל כך הרבה זמן?

ת. ... למרות כל הקשיים אני מתאמצת כמה שאני יכולה, גם אם יש לי כאבים, אני אעשה עיסוי ויש גם הפסקות. ביום שישי אני לומדת חצי יום, גם שם יש הפסקות" (עמ' 19 ש' 16- 20).

7.בתצהירה (סעיפים 11- 15) ציינה התובעת, כי מאז התאונה היא מוגבלת בתנועות הברך, סובלת מ"רעשים" ומ"חריקות", מתקשה ללכת מהר, לעלות ולרדת במדרגות ולמעשה מתקשה בכל פעילות הכרוכה בשימוש בברך ובהפעלת עומס עליה. התובעת הוסיפה כי מאז התאונה אין היא יכולה לרוץ כלל, כי היא איטית יותר וזהירה בצעדיה, מתקשה בביצוע עבודות יומיומיות ונזקקת למנוחה. בנוסף, הצהירה התובעת כי מאז התאונה היא איננה מסוגלת להתאמן בחדר כושר ונזקקת לעזרת בני משפחתה בעבודות משק בית ובעריכת קניות.

8. גם המומחה מטעם בית המשפט קבע כי תלונות התובעת הינן פועל יוצא של הנזק המשמעותי שנגרם לברך הימנית כתוצאה מהתאונה: "הדחיסה במשטח הצדדי יחד עם הנזק החלקי של הרצועה הצולבת ורפיון של הרצועה הקולטרלית המדיאלית מסבירים את תלונות הנפגעת וצופים התדרדרות הדרגתית של הברך", וכן כי "תפקידה הינו משרדי בעיקרו... הנזק יכול להתבטא בעיקר בכאב במעבר מישיבה ממושכת לעמידה ובקושי בעליה וירידה במדרגות".

9. מנגד טענו הנתבעים כי אין לנכות של התובעת כל השפעה על תפקודה לא בבית ולא בעבודה, לא עד היום וגם לא בעתיד. לטענת הנתבעים הפריזה התובעת כשתארה את הקשיים ואת מגבלותיה בתפקוד הברך ולדבריהם ממשיכה התובעת בכל תוכניותיה כפי שהיו עובר לתאונה, לרבות אימונים בחדר כושר ולימודים מחוץ לעבודה. לא רק זאת אלא שלטענתם אין עבודתה כמנהלת לשכה מחייבת מאמץ גופני ואין בפגיעה כדי להשפיע על תפקודה.