שאהין ואח' נ' נגאר

החלטה

המבקש, הוא הנתבע בתביעה העיקרית, הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה אשר הוגשה בידי המשיבים לסילוק ידו מהמקרקעין נשוא התביעה, הממוקמים בשטח הבנוי של כפר פסוטה, והגובלים בקרקע שלו.

המבקש מבסס את בקשתו על מספר נימוקים, עליהם אעמוד בהמשך.

בעקבות הגשת הבקשה הוריתי למשיבים להגיש תגובה, ומאוחר יותר אף השלמה לתגובה – ואלה אכן הוגשו.

אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ומבלי שיש בכך כדי ללמד על גורלה של התביעה, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

להקלת הדיון אתייחס לכל אחד מנימוקי הבקשה בנפרד.

זכות העמידה של המשיבים:

המבקש טוען, כי אין בידי המשיבים זכות להגיש את התביעה מאחר שהיא מושתתת על האשור שהונפק על ידי המועצה המקומית פסוטה לגבי זהות הבעלים של המקרקעין מושא התביעה, ואשר כולל את שמותיהם של המשיבים יחד עם אנשים נוספים, כמי שמהווים לכאורה יורשיהם על פי דין של המנוחים מטאנס וראג'י נור שאהין ז"ל- בעלי הקרקע (להלן- "המנוחים").

לטענת המבקש, מאחר שהאשור הנ"ל אינו תחליף לצו ירושה שממילא לא הוגש לתיק, ומאחר שאין בכוחו כדי ללמד, בוודאות מי הם יורשיהם של המנוחים הנ"ל – הרי שאין למשיבים זכות לבסס את התביעה על האשור הנ"ל, ומתוקף כך אין להם זכות עמידה בבית המשפט.

לעומת זאת טוענים המשיבים כי אי הוצאת צו ירושה עד היום, אינה שוללת את מעמדם כיורשים על פי דין של המנוחים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את עמדת המשיבים כי אין לסלק את התביעה מחמת כך שטרם הוצא צו ירושה למנוחים.

בשלב זה של ההליך, בית המשפט אינו בוחן את אמיתות הטענות המפורטות בכתב התביעה לצורך הדיון בבקשה לדחיית התביעה על הסף, אלא מסתפק בשאלה, האם תצמח לתובעים עילת תביעה אם יוכח האמור בכתב התביעה.

על פי האמור בכתב התביעה ובתגובה שהוגשה, המשיבים בין בעצמם ובין אם יחד עם אחרים, הם יורשים על פי דין של המנוחים. ומכאן, שאם תוכח טענה זו כנכונה – ולכך יש אינדיקציה ראשונית באשור של המועצה – הרי שברור כי לתובעים ישנה זכות להגיש את התובענה דנן.

התיישנות ושיהוי:

לטענת המבקש, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין מחמת שיהוי או מניעות, וזאת משום שגדר התיל אשר מסמן את קו הגבול בין חלקות הצדדים, מצוי במקום משנות החמישים.

המשיבים טוענים בכתב התביעה, כי הסגת גבול החלקה נעשה בעיקר כאשר המבקש יצק את שטח המריבה בבטון בשנת 1999, או אז הוגשה תלונה למשטרת ישראל בגין הסגת גבול.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, נחה דעתי לדחות את הטענות שבכותרת.

לגבי התיישנות התביעה - עסקינן בתביעה לסילוק יד כאשר הזכות שיש לממש ולשמר על פי האמור בכתב התביעה, היא זכות החזקה שהינה כידוע זכות שבמקרקעין.

התיישנות תביעה במקרקעין היא 15 שנים לגבי מקרקעין לא מוסדרים, ולכן ברור כי התביעה לא התיישנה.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי יש הסוברים כי הסגת גבול היא עוולה מתמשכת, כך שאין לגביה התיישנות.