שאהד(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשת המבקש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו.

המבקש הורשע בעבירות של גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, גניבה מרכב וכניסה לישראל שלא כחוק כשמדובר הוא בגניבת רכב משטרתי אשר נמצא לאחר מספר שעות בתחומי הרשות הפלסטינית.

ביום 3/4/11 הושתו על המבקש 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ביום 11/5/11 הוגש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזה"ד.

לטענת ב"כ המבקש, סיכויי הערעור טובים הם באשר הרשעתו של המבקש מבוססת על ראיה נסיבתית אחת וכן העונש שהושת על המבקש הינו עונש חמור ויש סיכוי כי אף אם יידחה ערעורו עד להכרעת הדין, תופחת תקופת המאסר.

יש לציין כי בימ"ש קמא לא עיכב את ביצוע עונש המאסר והמבקש החל בריצוי עונשו ביום גזה"ד.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי הערעור נמוכים המה, למערער הרשעה בעבירה זהה אותה עבר בשנת 2004 והוא לא התייצב לדיון בעניינו.

הכלל הוא כי עונש מאסר שהושת על נאשם יבוצע לאלתר אלא אם סבר ביהמ"ש כי יש מקום לעכבו.

כפי שנפסק בע"פ 9490/09 בהבחנה מבקשה לעיכוב ביצוע של עונש מאסר שטרם הוחל בביצועו, לצורך קטיעת ענש מאסר שהחל נאשם לרצות נדרשים טעמים מיוחסים.

מדובר בעונש מאסר ארוך יחסית, אשר הושת על המבקש, כאשר דיונים נקבעים במועדים מוקדמים.

זאת ועוד, המבקש הורשע אמנם על סמך ראייה נסיבתית (ט.א. שנמצאה בתא המטען של הרכב המשטרתי על לוחיות זיהוי), ברם, לא היתה זו הראיה היחידה, אלא שאליה הצטרפה עדותו של המבקש אשר ביהמ"ש לא נתן בה כל אמון.

המבקש הינו תושב הרשות הפלסטינית, אשר היה משוחרר עת התנהל משפטו ואף לטעתנ ב"כ כוחו, נעדר מ- 3 עד 4 דיונים בשל אי הנפקת אישור כניסה למרות שהגיש בקשות להיכנס לישראל.

כיום לא עומדת לבמקש עוד חזקת החפות ובנסיבות אלה החשש להימלטות מן הדין גדל, וסבורני כי נוכח כלל שיקולים אלה, דין הבקשה להידחות.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"א, 29/05/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברנט, שופטת

הוקלד על ידי: אביגיל בן-חמו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: