שאדי נ' נזים ואח'

פסק דין

1.תביעה ע"ס 28,000 ₪ בגין תאונת דרכים מיום 22.6.09, בה היו מעורבים שלושה כלי רכב.

2.באופן חריג למדי, ומצערת ככל שתהא מסקנה זו, ניתן לומר בבטחון כי במהלך הדיון הארוך יחסית בתביעה זו, אף אחד מן הנהגים המעורבים בתאונה, וכן מרבית העדים הנוספים מטעמם, לא הקפידו לומר אמת.

3.טענות התובע, כפי שנטענו בכתב התביעה, היו כדלקמן: התובע נסע ברכבו מסוג מזדה 6 (להלן גם: "שאדי", "המזדה") בשעת בוקר בצומת אעבלין מצפון לכיוון דרום. הרמזור היה אדום. הנתבע 1 אשר נהג מאחוריו ברכב מסוג אאודי (להלן גם: "נזים", "האאודי") פגע בו מאחור, וזמן קצר לאחר מכן הנתבע 3 אשר נהג מאחורי האאודי ברכב מסוג מיצובישי פאג'רו (להלן גם: "אחמד", "המיצובישי") פגע באאודי וזו נהדפה שוב אל עבר רכבו של התובע. התובע טען בבטחון כי רכבו נפגע פעמיים, תחילה פגע בו נזים ולאחר מכן פגע בו בשנית בעקבות פגיעתו של אחמד מאחור.

4.נהג האאודי, נזים, תמך בגרסתו של התובע במובן זה שטען כי מדובר היה בתאונת שרשרת מסוג חזית-אחור בין שלושת הרכבים. אולם נזים סתר את טענת התובע כי האאודי פגעה במזדה עוד לפני שנפגעה על ידי המיצובישי. נזים טען כי רק לאחר שהאאודי נפגע על ידי המיצובישי מאחור הוא נהדף קדימה ופגע במזדה. לשיטתו היה רק מגע אחד בין האאודי למזדה, ולכן רק נהג המיצובישי אשם בתאונה בהיותו מי שהדף את נזים ומי שגרם לו לפגוע בתובע.

5.נהג המיצובישי, אחמד, טען בתחילה כי התובע, שאדי, הוא עצמו האשם בתאונה. על פי גרסתו הראשונה, המזדה לא עמדה לפני האאודי כלל. המזדה הגיעה אל הצומת מכיוון אעבלין כלומר מכיוון מזרח, מצד שמאל של הצומת מבחינת כיוון הנסיעה של האאודי והמיצובישי. המזדה נכנסה לצומת באור אדום, תוך שהיא פונה שמאלה דרומה, והאיצה את המהירות על מנת לחמוק מן הרכבים המגיעים מצפון. האאודי בלמה אך עדיין פגעה במזדה. גם המיצובישי בלמה אך פגעה באאודי.

בעדותו באולם שינה אחמד את טעמו, "יישר קו" עם גרסתו של שאדי, טען כי "הטענות של שאדי אמינות והגיוניות" וכי הוא בטוח בזה שראה רכב מגיע מצד שמאל מכיוון אעבלין אבל ייתכן שזה לא היה שאדי.

6.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. שמעתי גם את העדים אשר הביאו עמם הצדדים. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"חות השמאי לגבי האאודי והמזדה ותמונות הרכבים.

7.אני דוחה את גרסאותיהם של התובע ושל הנתבע 1, וכן את גרסתו של הנתבע 3 וקובע כי התאונה התרחשה באופן התואם את גרסתו הראשונה של הנתבע 3. להלן אפרט נימוקיי.

8.האינדיקציה הראשונה והברורה ביותר לכך שהתאונה לא אירעה כגרסת התובע מצויה בנזק שנגרם למזדה מאחור. תמונות המזדה מעידות בבירור כי אין מדובר בתאונה מסוג חזית-אחור "קלאסית", בה מתרחשת הפגיעה לכל רוחב הרכב. ניתן להבחין בכך שישנה פגיעה חזקה, גבוהה יחסית, בחלק האחורי בצד ימין, שהיא הפגיעה היחידה אשר ניתן לומר בוודאות כי נגרמה בתאונה. ישנה פגיעה נוספת, מעט יותר לכיוון מרכז הרכב, אך נמוכה יותר באופן משמעותי, ומעיון בתמונות האאודי המונחות בפניי די ברור כי לא יכול להיות ששתי הפגיעות נוצרו כתוצאה מפגיעת הפגוש הקדמי של האאודי.

מן התמונות עולה גם אינדיקציה נוספת כאמור. בתמונה שצולמה בעת הסרת המגן האחורי החיצוני של המזדה ניתן להבחין בנזקים רבים על גבי המגן הפנימי, לכל רוחב הרכב, לרבות בצד השמאלי. קיומם של נזקים אלה, אשר אינם תואמים את מיקום הפגיעה החיצונית במזדה, מחזק את האפשרות שהפגיעה הנמוכה יותר בפגוש האחורי של המזדה, היא נזק קודם שאינו קשור לתאונה.

אולם אפילו היתה הפגיעה הנמוכה יותר מאותה תאונה, בכל מקרה מדובר בשתי פגיעות בחלק הימני יותר של הרכב, ואין כל פגיעה בחלקו השמאלי האחורי של המזדה. עובדה זו תואמת במדוייק את האפשרות כי המזדה היתה בפניה שמאלה בעת הפגיעה.

9.עדותו של התובע היתה מאד בטוחה בעצמה, אך בלתי מהימנה.

בעוד שבכתב התביעה נכתב כי התובע עצר אחרי הרכב שלפניו לחלוטין, בעדותו ציין כי עצר בעצירה מוחלטת או מהירות ממש נמוכה. בעוד שמכתב התביעה, אף שהדבר לא נאמר מפורשות, ניתן להבין כי לפני התובע עצר רכב אחד ברמזור, הרי שבעדותו העיד התובע כי היה רכב שלישי או רביעי מהרמזור.

בהקשר זה, לתובע לא היה הסבר כיצד לא פגע ברכב שלפניו כתוצאה מהתאונה. לתובע לא היה הסבר כיצד זה הפגיעה ברכבו היא הצד הימני ולא לכל הרוחב. במקום לתת הסבר הפנה לגרסתו של נהג האאודי שידע כי היא זהה לשלו.

ובעיקר לתובע לא היה הסבר טוב לשאלה החשובה, למה נהג המיצובישי מתעקש לטעון שהתובע נכנס לצומת באור אדום, למרות שאין לו כל אינטרס, כי הוא הרי הפעיל את הביטוח שלו בכל מקרה בשל הנזק הרב שנגרם לאאודי מאחור ושילם כבר את ההשתתפות העצמית שלו. שאלה זו תכונה להלן "שאלת המפתח", ואל חשיבותה עוד נידרש בהמשך.

10.בנוסף, נתגלעו סתירות בין עדותו של התובע לבין העדויות של העדות מטעמו.

כך, למשל, בעוד שהתובע העיד כי שתי המכות שפגעו ברכבו היו באותה עוצמה, העידו גם גב' ח'טיב אמו של התובע שלפי הטענה ישבה מקדימה, וגם גב' יאסין שלפי הטענה ישבה מאחור, כי הפגיעה הראשונה היתה "ממש חזק" והשניה פחות חזקה. היו גם הבדלים בשאלה אם הפגיעה אירעה "מיד" או אחרי "כמה שניות".

גם אם נניח כי באלו לא די שכן מדובר בשאלות לגבי פרמטרים שהאופן בו הם נתפסים ונזכרים סובייקטיבי, הרי שבעדויות התובע ואמו נפלה סתירה משמעותית עוד יותר. אמו העידה כי היו קרובים לרכבים שלפניהם אך לא פגעו בהם, "זה היה בערך במהירות של 30 קמ"ש, אולי קצת פחות", הרמזור רק התחלף לירוק והם התחילו בנסיעה אחרי הרכבים שלפניהם (עמ' 3, ש' 26 ואילך). תשובה כזו טעונה היתה חידוד והבהרה, ואכן האם נשאלה אם "התאונה היתה בעצירה או בנסיעה?" והשיבה מפורשות "התחלנו נסיעה אחרי רמזור ירוק. התאונה היתה תוך כדי תחילת נסיעה". אמנם מיד לאחר מכן ביקש התובע, וקיבל, רשות לשאול את אמו מספר שאלות הבהרה ובכשרון השמור לעורכי דין המנהלים חקירה חוזרת שאל מספר שאלות מדריכות שבעקבותיהן שינתה האם את גרסתה וביקשה להבהיר כי מדובר היה בפקק שזורם קדימה, והם התחילו להתגלגל איתו לאט ואז עצרו, ואז היו הפגיעות. אולם קשה לראות כיצד ניתן ליישב בין שתי הגרסאות.

10.עדותו של הנתבע 1 אף היא היתה בלתי מהימנה. אין צורך להרחיב עליה את הדיבור. הוא טען כי היה במרחק ובמהירות מהמזדה אשר אינם מאפשרים בלימה לפניה. הוא גם היחידי שטען כי האאודי לא פגעה באאודי ראשונה אלא רק לאחר שנהדפה על ידי המיצובישי.