שאדי מוחמד זאיד נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

פסק דין

רקע עובדתי

אלה בתמצית עובדות הרקע הצריכות לעניין:

שאדי מוחמד זאיד (להלן: התובע), יליד שנת 1976, נפגע ביום 23.8.2005 על ידי מכונית חולפת בכביש המוביל ממישור אדומים לישובים גבע ובנימין (שטח c), עת הלך בצדי הכביש. המכונית הפוגעת נמלטה מהמקום, ולפיכך אין מידע על זהות הנהג המעורב בתאונה ומבטחיו.

התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בירושלים, והתבררה בפני כב' השופט וינוגרד. בית המשפט דן תחילה בשאלת החבות, שכן הצדדים נחלקו בשאלה האם נפגע התובע מרכב ישראלי. סופו של דבר הודתה הנתבעת בחבותה, ושאלה זו אינה עומדת עוד על הפרק. לאחר שהוגשו חוות דעת רפואיות בתיק, ביקש התובע להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי, בטענה כי נזקיו חורגים מסמכותו העניינית של בית משפט השלום, ובקשתו נענתה. הדיון שבפניי התמקד בהערכת נזקיו של התובע.

כתוצאה מהתאונה איבד התובע את הכרתו ופונה לבית החולים הממשלתי ברמאללה כשהוא סובל מפגיעת ראש ומשברים בגופו. התובע שב להכרתו רק כעבור 25 ימים, ונותר מאושפז בבית החולים עד ליום 17.11.2005. לאחר מכן נזקק התובע לשיקום בבית חולים שיקומי בבית ג'אלה וברמאללה, ולטיפולים רפואיים נוספים שיפורטו בהמשך.

חוות דעת המומחים הרפואיים

בית משפט השלום מינה מומחים רפואיים לבחינת נכויותיו הרפואיות של התובע: פרופ' ארגוב, מומחה בתחום הנוירולוגיה, וד"ר אלישוב, מומחה בתחום האורתופדיה. יודגש, כי התובע לא ביקש את מינויו של מומחה שיקומי.

כפי שעולה מחוות הדעת של פרופ' ארגוב, המומחה לנוירולוגיה, מן הרישום של בית החולים ברמאללה הוא למד, כי לתובע הייתה חבלה פרונטאלית וכנראה חדירת אוויר לקופסת הגולגולת. עיקר תלונותיו של התובע בפני פרופ' ארגוב היו כאב ראש, וסחרחורת בהזזת הראש, המלווה לעתים בבחילה ואפילו בהקאה. פרופ' ארגוב ציין בחוות דעתו כי התיעוד הרפואי של בית החולים ברמאללה היה מינימלי, ולפיכך התקשה לקבוע על יסודו אם אכן נגרמה לתובע פגיעה מוחית. בדיקת CT ראש שנערכה לו אישרה קיומה של פגיעה מוחית מעבר לכל ספק, שכן הדגימה שרידי חבטות דו צדדיות באונות הפרונטאליות של המוח, יותר מימין. עוד צוין, כי תלונות התובע מינימאליות ולא ספציפיות ואין תיעוד רפואי לגבי בעיות נוספות. פרופ' ארגוב קבע כי כאב הראש והסחרחורות עליהם התלונן התובע מוכרים לאחר חבלת ראש, ועל כן המליץ על קביעת 5% נכות בגינם. עוד הסביר פרופ' ארגוב, כי עדות רנטגנית לפגיעה ברקמת המוח, ללא תלונות, קשה להערכה מבחינת מידת הנכות. לדבריו, מדובר באיש פשוט, ושינוי התפקוד הפרונטאלי אינו בא תמיד לידי ביטוי קליני בדרישות חייו. פרופ' ארגוב הסביר שנוכח מידת הפציעה "המרשימה" - כלשונו - לפי ה-CT, ובהינתן האפשרות התיאורטית להופעת סיבוכים מאוחרת (הסיכון לאפילפסיה פוסט טראומטית ניכר), הוא ממליץ על 5% נכות בגין הפציעה ברקמת המוח כשנכות זו אינה תפקודית.

סיכומו של דבר, המליץ פרופ' ארגוב על קביעת 5% נכות בגין הסחרחורות לפי סעיף 72-4-ב-1 (במחציתו) וכן 5% נכות בגין הפגיעה המוחית לפי סעיף כללי 34 בין א ל-ב. הצדדים לא ביקשו לחקור את פרופ' ארגוב על חוות דעתו.

מחוות הדעת בתחום האורתופדיה של ד"ר אלישוב עולה, כי המידע שעמד ביסוד מסקנותיו נמסר בחלקו מפי התובע ובחלקו נשאב מן התיעוד הרפואי המועט שבידיו, ולכן התעורר קושי לתאר באופן מדויק את המהלך הרפואי על ציר הזמן עד לבדיקתו. ד"ר אלישוב ציין כי כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בראש, באזור העין ואורביטה ימין, באף, בשרש כף יד ימין, באגן, בבטן, נגרם לו שבר מרוסק בירך ימין, ושברים בעקבים. בעקבות הפציעה אושפז התובע בבית החולים 'עם מתיחה' במשך 3 חודשים וכששוחרר מבית החולים שהה בבתי חולים שיקומיים, ברמאללה ובבית ג'אלה. בסוף חודש מרץ 2007 נותחה ירך ימין לצורך הארכתה. הרגל הונחה במערכת "אליזרוב" שהוסרה בינואר או באפריל 2008, ולאחר מכן התהלך התובע בעזרת הליכון.

בסיכום חוות הדעת פירט ד"ר אלישוב את מגבלותיו של התובע: מצב המקביל לקשיון נח בשרש כף יד ימין, אמנם יש תנועה דורסלית מועטה אך מפריעה וכואבת. עוד צוין בחוות הדעת כי ייתכן שבעתיד יתעורר צורך בקיבוע אך הדבר לא ישפיע על שיעור הנכות, שכן הקיבוע ייעשה במעמד נח והתפקוד יהיה כפי שהוא. המדובר בהפרעה קשה בהנעת שרש היד, הצפויה להחמיר. כמו כן, שינויים באגן לאחר שברים עם הפרעה קלה בתפקוד. אין הפרעה לאיברים פנימיים אך יש פגיעה בפרקים, המסבירה כאב והפרעת תפקוד. עיוותים בפמור ימין לאחר שבר ותיקון שהביאו למעמד גרוע המפריע תפקודית. עיוותים בעקבים לאחר שברים עם הפרעה תת טלארית. גם כאן יתכן ויזדקק לניתוח לקיבוע תת טלארי בעתיד. בנוסף, קיצור גפה ימנית תחתונה עקב פגיעה משולבת באגן ופמור ימין. ד"ר אלישוב העריך, כי הפגיעה בעקבים אינה גורמת לשינוי ביחס בין אורך הגפיים. על כל אלה ציין ד"ר אלישוב צלקות מכערות באזורי גוף שונים: בפנים ובגוף באזור העין ואורביטה ימנית עם עיוות קרוב לעפעף, צלקות מכערות בירך ימין וצלקת ארכית מדיאנית בבטן מרכזית ותחתונה.

ד"ר אלישוב העריך כי התובע היה באי כושר מלא למשך 6.5 חודשים: בתקופת האשפוז הראשונה, מיום 23.8.2005 עד יום 31.12.2005, לאחר מכן בעקבות ניתוח נוסף שעבר, מ- 31.3.2007 ועד 31.5.2007, וכן מ- 15.1.2008 ועד 21.1.2008. כמו כן לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור 65% מיום 1.1.2006 עד יום 30.3.2007, מיום 1.6.2007 עד יום 14.1.2008 וכן מיום 22.1.2008 עד יום 30.4.2008, סך הכל במצטבר 25 חודשים ו-3 שבועות.

ד"ר אלישוב מעריך את נכויות התובע כדלהלן: 20% לפי סעיף 41(10)(ב) על הפרעה של קשיון נח שרש כף יד ימין דומיננטית; 10% על פגיעה לאחר שברים באגן לפי סעיף 46 בין (1) ל-(3) סה"כ הפרעה קלה לתפקוד; 10% על חיבור גרוע של פמור ימין לפי סעיף 47(2)(א); 20% על הגבלת כפוף הברך לפי סעיף 48(2)(VI); 10% על מצב לאחר שבר עקב ימין לפי סעיף 49(3) עם הגבלה ניכרת בתנועות ואפשרות החמרה עתידית; 10% על מצב לאחר שבר עקב שמאל לפי סעיף 49(3) עם הגבלה ניכרת בתנועות ואפשרות החמרה עתידית; 5% על קיצור רגל ימין לפי סעיף 47(5)(ב); 10% על צלקות בגוף לפי סעיף 75(1)(ב); 5% לפי סעיף 75(2) בין (א) ל(ב) על הצלקת באזור אורביטה ימין.

סך הכל הנכות המשוקללת כתוצאה מהתאונה היא 66.3%.

הנכות הרפואית

כעולה מחוות הדעת הרפואיות, נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע עומדת על שיעור של 66.3%. אולם, ב"כ הנתבעת חלק על הערכה זו, וטען כי חלק מפגיעותיו של התובע נגרמו לאחר התאונה, ועל כן אין לשקללן בחישוב הנכות הרפואית. ב"כ הנתבעת מבסס טענתו על כך שבאחד מהמסמכים הרפואיים שהוגשו מטעם התובע נכתב שהתובע נפגע בתאונה בשנת 2007 ולא בשנת 2005, היא השנה בה אירעה התאונה נשוא התובענה. עוד לטענתו, מהתיעוד הרפואי שנערך הן על ידי הסהר האדום שפינה את התובע ממקום האירוע והן מזה של ביה"ח ברמאללה שם שהה התובע מאוגוסט 2005 ועד נובמבר אותה שנה, אין אזכור ואבחון לחבלת ברך ולשברים או פגיעה בעקבים. ב"כ הנתבעת מבקש להסיק מכך כי הפגיעות הללו מאוחרות בהרבה למועד התאונה. עוד טען ב"כ הנתבעת, כי ד"ר אלישוב, המומחה בתחום האורתופדיה, אישר במהלך עדותו בבית המשפט שהמכניזם המקובל והשכיח של פגיעה בעקבים ברגליים הוא נפילה מגובה ולא תאונה דוגמת זו שנפגע בה התובע כהולך רגל. ב"כ הנתבעת חולק על עמדתו של ד"ר אלישוב לפיה ייתכן כי במהלך התאונה נשוא התובענה נפגע התובע גם בעקביו, וכי הגורמים הרפואיים שטיפלו בתובע לא הבחינו בפגיעה זו במשך חודשים ארוכים. לדעת ב"כ הנתבעת הסבר זה אינו מתקבל על הדעת, שכן התובע טופל בבית החולים וגם לאחר ששוחרר והחל ללכת לטיפולי פיזיותרפיה, גם אז לא הייתה אבחנה של שברים בעקבים. ב"כ הנתבעת ציין כי הפעם ראשונה שבה היה אזכור לשברים בעקבים הייתה במסמך שנערך 7 חודשים לאחר התאונה וגם זאת לא בגדר סיכום מחלה אלא מעין סיכום שכתב רופא מבית חולים בבית לחם. על כן מבקש ב"כ הנתבעת שלא לשקלל את נכותו של התובע בעקביו במסגרת הנכות הרפואית שנגרמה לו עקב התאונה. גם באשר לפגיעה בברך טען ב"כ הנתבעת כי לא היה לכך תיעוד ברישומים הרפואיים הראשונים והוסיף כי אף ד"ר אלישוב הודה במהלך עדותו כי לא ראה רישום בדבר אבחנה של חבלת ברך וטיפול בה, וכי אינו יכול לדעת מאותה אסופת מסמכים שהוגשה לפניו אם הם אכן קשורים לפציעתו של התובע בתאונה מ-2005, כאשר באחד המסמכים צוין כי נפגע בתאונה ב-2007.

התובע טען מנגד כי טענת ב"כ הנתבעת לפיה לתובע אירעה תאונה נוספת שגרמה למרבית מגבלותיו של התובע, הינה טענה בלתי מבוססת לחלוטין. לטענתו, ד"ר אלישוב נתן הסבר מניח את הדעת, ולפיו תיתכן האפשרות, שאדם יטופל בבית חולים שאינו מן המשופרים ביותר, ובשל פציעותיו הקשות אין מאבחנים שני שברים קטנים בעקבים ברגלים. ב"כ התובע הטעים, כי התובע שכב במיטת בית החולים ללא תזוזה כשהוא מחוסר הכרה ומורדם, ולכן ממילא לא היה מסוגל להצביע על מיקומם של הכאבים בגופו, ולאחר כשבועיים, כאשר התעורר, היה זה כבר בשלב שהשברים החלו להתרפא כחלק מהליך הריפוי הטבעי של הגוף. עוד טען ב"כ התובע, כי הטיפול הרפואי הקלוקל בברכו של התובע החמיר את מצב הברך שלו וצמצם עוד יותר את טווח התנועה, דבר המהווה חלק בלתי נפרד מהנזק שנגרם לתובע עקב התאונה.

מסקנתי היא, כי הדין עם התובע בעניין זה. אכן, התיעוד הרפואי שהגיש התובע אינו מקיף דיו ואינו נותן תמונה מלאה על הטיפולים הרפואיים אותם קיבל. נראה, כי הדבר נעוץ בטיב המוסדות הרפואיים בהם אושפז התובע, ולא במחדל הכרוך בו. עם זאת, ניתן ללמוד בבירור גם מהתיעוד הרפואי המועט, כי התובע סבל פגיעות קשות כתוצאה מהתאונה ונזקק לטיפול רפואי ושיקומי ממושך.

מכל מקום, לא מצאתי כל תימוכין לטענת הנתבעת לפיה אירעה לתובע תאונה נוספת בשנת 2007 שבעטיה הוא סובל ממגבלה בברך ובעקבים. עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי המדובר בטעות סופר שנעשתה ברישום הרפואי, שכן מסמכים אלה מתייחסים לכלל הפגיעות של התובע בתאונה, ובכללן לפגיעות בברך ובעקבים כמקשה אחת ואין התייחסות לשתי פגיעות שונות שאירעו במועדים שונים וגרמו לפגיעות שונות. אני מקבלת את עמדת ד"ר אלישוב אשר הסביר, כי ייתכן שבשל הפגיעה הרב-מערכתית, לרבות חבלת ראש, ובשל פצעיו הקשים של התובע בכל חלקי גופו, התקשו הגורמים הרפואיים שטיפלו בתובע לאחר התאונה לאבחן את הפגיעה בברך ובעקבים וכן התקשה התובע עצמו, שהיה חבול והתייסר בכאבים בכל חלקי גופו, להצביע על כאב במקומות אלה, ודאי וודאי כאשר היה מחוסר הכרה במשך מספר שבועות (עמ' 15-17). כך גם, אני מקבלת את הסברו של ד"ר אלישוב באשר לנכות בעקבי רגליו של התובע, ולפיו אמנם על פי רוב פגיעה בעקבים נגרמת כתוצאה מנפילה מגובה רב, אולם יש מנגנונים נוספים לפגיעה מעין זו, והתאונה בהחלט יכולה להיות אחד מהם (עמ' 18). המסקנה המתבקשת היא שכל הפגיעות המתוארות בחוות דעתו של ד"ר אלישוב הן כתוצאה מהתאונה נשוא התובענה. על כן, אני קובעת כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, הנוירולוגית והאורתופדית, עומדת על 66%.