ש. שלמה רכב בע"מ נ' ברמי

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 3.12.15 בה היו מעורבים רכב בבעלות התובעת ורכב שנהג בו הנתבע.

1. ואלו העובדות הרלוונטיות להכרעה בתביעה:

אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד התרחשות התאונה שרר מזג אוויר סוער וקשה. כן אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבע סטה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת ופגע בו. הטענה עליה נסמכת הגנתו של הנתבע הינה כי על הכביש היה כתם שמן שגרם להחלקת רכבו ולתאונה כולה.

כבר כעת יש לציין כי הטענה ביחס לקיומו של כתם שמן הביאה לזיכויו של הנתבע מחמת הספק במסגרת כתב אישום שהוגש כנגדו עקב אירוע התאונה במסגרת ת"ד 683-03-16.

2. עוד יש לציין כי ע"פ הוראות הדין, בעוד שזיכויו של נאשם בהליך פלילי יתאפשר מקום בו קיים ספק סביר ביחס לאשמתו של הנאשם, בדין האזרחי, "המוציא מחברו- עליו הראיה" ונטל ההוכחה הינו נטל הסתברותי. די בכך שהתובע יוכיח כי התרחיש הסביר יותר היא לנכונות גירסתו ע"מ להרים את נטל הראיה ולהעבירו לכתפי הנתבע.

3. משאין חולק כי הנתבע פעל בניגוד להוראות הדין כשסטה מנתיב נסיעתו (וראו לעניין זה תקנה 40 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961) וכי בפעולתו זו גרם לתאונה ולנזק שנגרם לתובעת, הרי שלכאורה עמדה התובעת בחובתה להוכיח כי הנתבע אחראי לנזקיה.

על ביהמ"ש לבחון בשלב זה האם בתורו הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של כתם שמן אשר מהווה גורם זר מתערב אשר עשוי לנתק את הקשר בין נהיגתו של הנתבע וסטייתו מנתיב נסיעתו לבין הנזק שנגרם לתובעת. לעניין זה חשוב להדגיש כי הטוען לקיומו של גורם המנתק את הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבע לתוצאה הנזיקית- עליו הראיה להוכיח קיומו של גורם כאמור ואת אותו ניתוק נשוא הטענה, וראו תא"מ (ת"א) 17676-10-15ש. שלמה רכב בע"מ נ' ח'ליל יוסף (פורסם בנבו)-

"הנטל להוכיח קיומו של גורם המנתק את הקשר הסיבתי בינו לבין התאונה מוטל על שכמי הטוען טענה זו".

4. ראשית יש להעיר כי עצם קיומו של כתם שמן אינו מהווה פטור מחובתו של הנתבע להוכיח כי לא נפל פגם בפעולותיו. כפי שכבר פסק ביהמ"ש במסגרת תא (ת"א) 36466-12-14קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' שלמה ברסי (פורסם בנבו)-

"הימצאותו של כתם שמן בכביש, ... אין פרושה בהכרח כי כתם השמן הוא הגורם לתאונה או שהימצאותו מחייבת בנסיבות תיק זה להטיל אחריות על נתיבי ישראל ולנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות נהג רכב הנתבעים ואחריותו לפגיעה באוטובוס התובעת ולפטור את נהג רכב הנתבעים מאחריות, כטענת התובעת שכנגד והנתבעים 1-2 בתביעה העיקרית."

5. עיון בחומר הראיות שהוצג בפני, לרבות עדויות המעורבים בתאונה מעלים כי קיומו של כתם השמן נגלה רק לעדים אבי לצ'יק ושמחה קלגל ורק לאחר אירוע התאונה. הגב' קלגל קבעה בנחרצות כי "יכול מאוד להיות" כי כתם השמן היה במקום עוד קודם לתאונה (עמ' 7 שורות 21-22) אולם מר לצ'יק היה נחרץ פחות וציין מפורשות כי אין ביכולתו לדעת האם הכתם היה במקום עוד קודם לכן או רק לאחר אירוע התאונה (עמ' 8 שורות 15-19, עמ' 9 שורות 1-3). זאת ועוד, מר לצ'יק העיד כי לו היה סבור כי כתם השמן רלוונטי לאירוע התאונה היה מציין זאת בעדותו במשטרה, ומן העובדה שלא עשה כן, אני מסיקה כי לטעמו לא הייתה לכתם השמן שעל נוכחותו במקום העיד לפני השפעה על אירוע התאונה.

הנתבע עצמו, בעדותו הראשית כלל לא התייחס לכתם השמן הנטען ולדבריו התאונה אירעה כיוון שאיבד שליטה על הרכב אגב בלימה שביצע בכביש הרטוב (עמ' 4 שורות 9-10) .

6. הנתבע גם לא המציא כל ראיה אובייקטיבית שיכולה לתמוך בטענתו. כך למשל לא הוצגה חוות דעת מומחה אשר בחנה את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב ע"מ לשלול הטענה כי כתם השמן נוצר במקום עקב הפגיעות שספגו הרכבים בתאונה. ושוב, יש להדגיש- נטל הראיה להוכחת טענתו של הנתבע מוטלת עליו. בשלב זה אין על התובעת להוכיח העדרו של כתם שמן, אלא חובת הנתבע הינה להוכיח את קיומו במאזן ההסתברויות. ודוק, אין די בשיוויון ראייתי על מנת לקבוע כי הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו אלא עליו להוכיח בהסתברות העולה על 50% ביחס לסבירות גירסתו.

מעבר לעובדה כי רק העדה הגב' קלגל קבעה נחרצות כי סביר שכתם השמן היה במקום טרם התאונה, הרי שכנגד לעדויות שחזו בכתם השמן, יש להציב עדויותיהם של נהג התובעת והגב' בלנק גומל  אשר כלל לא הבחינו בקיומו של כתם השמן המדובר. אמנם הגב' בלנק גומל לא עצרה במקום האירוע אולם אין חולק כי נסעה במקום, במהירות תואמת למהירותו של הנתבע ובמסלול נסיעתו, והייתה אמורה להחליק על אותו כתם שמן- ולא עשתה כן. גם עדותה לפיה לא הבחינה בסטייה פתאומית של הנתבע או בהחלקה אלא בסטיה איטית לנתיב נסיעת רכב התובעת מחזקת הסברה כי לא היה במקום כתם שמן במועד התאונה.

7. משכך, גם אם אקבל עדויות הגב' קלגל ומר לצ'יק ביחס לקיומו של כתם שמן, הרי שאין ביכולתי לקבוע כי במאזן הסבירויות הוכח כי כתם שמן זה היה קיים במקום עוד קודם לתאונה. נראה כי יש שיוויון ראייתי, לכל היותר, באשר למועד היווצרותו של כתם השמן על הכביש- וגם זאת כאמור אם תתקבל העמדה כי אכן הוכח במאזן ההסתברויות כי כתם שמן כאמור אכן היה קיים במקום.

סיכומן של העדויות מעלה כי שלושה מן העדים כלל לא הבחינו בכתם השמן, שניים מן העדים הבחינו בכתם השמן כאשר אחד מהם מציין במפורש כי אינו יודע מתי נוצר ורק אחת מהן מניחה כי נוצר קודם לתאונה. העדויות אינן סותרות את האפשרות לפיה התאונה אירעה כפי שתיאר אותה נתבע בהגינותו, כפשוטה, כאשר סבר בטעות כי רכב נכנס לנתיב נסיעתו, בעוד למעשה הוא אשר נכנס לנתיב נסיעתם באופן התואם גם את עדותה של הגב' בלנק גורל.

כך או כך, לא הוצגה כל ראיה אשר תטה את הכף בעניין זה, ולאור הנטלים הקבועים בדין הרי שעובדה זו נזקפת לחובתו של הנתבע אשר לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו. משכך, לא ניתן לקבוע ברמת הסבירות הנדרשת קיומו של גורם זר מתערב וניתוק הקשר הסיבתי בין סטיית הנתבע לנזק שנגרם לתובעת.

עם זאת, לא מצאתי לפסוק לטובת התובעת את רכיבי הנזק בגין ימי עמידה וגרירה שבעניינם לא צורפה כל ראיה ולא הוכחו כנדרש על ידה.

8. סיכומם של דברים-

הנתבע ישלם לתובעת סך של 42,076 ₪, בתוספת אגרת משפט בסך 552 ₪, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 4,923 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  כ"א כסלו תשע"ט, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.