ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' סיני ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 28.10.10 ארעה תאונה בירושלים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינה נהגת רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג האוטובוס (להלן: "האוטובוס"), שבבעלות הנתבעת 2. כמו כן, העיד עד נוסף מטעם הנתבעת 2 שהינו נהג אוטובוס אצל הנתבעת 2 (להלן: "עד הגנה 2")

אין חולק, כי התרחשה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה והאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת נסעה עת/1 בנתיב נסיעתה, התפרץ לפתע נהג האוטובוס אל נתיב נסיעתה ופגע ברכבה.

לשיטתה, יש להביא בחשבון את עדותו של עד הגנה 2 אשר לא ידע לומר מתי קרתה התאונה הגם שיש לזכור, כי עבד יחד עם הנתבע 1, אצל הנתבעת 2.

לטענת ב"כ הנתבעים, לטענתו, רכב התובעת הוא זה שסטה ימינה ופגע באוטובוס.

יתרה מכך, רכב התובעת היה בנתיב השמאלי, הנתיבים התמזגו לנתיב אחד ועל עדת התביעה היה ליתן זכות קדימה לאוטובוס.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה – האם נהג האוטובוס הוא זה שסטה לעבר רכב התובעת, או האם נהגת רכב התובעת היא זו שסטתה לעבר נתיב נסיעת האוטובוס.

כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים בתאונה.

ובמה דברים אמורים:

בקליפת אגוז, הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970). ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה. בית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר.

העידה בפני עדת תביעה 1, כי נסעה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים ושהאוטובוס היה מימינה. לטענתה, כאשר מופע האור ברמזור הפך לירוק, שניהם החלו בנסיעה, ונהג האוטובוס הוא זה שסטה לנתיב נסיעתה הואיל וחנו רכבים בצד הדרך. כמו כן, העידה כי האוטובוס "שפשף" את הגלגל הימני מצד ימין של הרכב.

למעלה מכך, ציינה כי נהג האוטובוס לא הרגיש שהוא פגע ברכבה, ורק לאחר שנהגים מרכבים אחרים צפרו לו, הוא עצר והתנצל על שהתרחש.

עדת תביעה 1 בעדותה, הדגישה, כי התאונה התרחשה לפני שהכביש מצטמצם לנתיב אחד. דהיינו, שהתאונה התרחשה כאשר במקום שני נתיבים נפרדים.

בחקירתה הנגדית, חזרה עדת תביעה 1 על גרסתה והדגישה, כי היא והנתבע 1 היו ראשונים ברמזור ואף שרטטה את מיקום הרכבים בתרשים שסומן ת/3. הבהירה והדגימה שוב, כי האוטובוס פגע בה עם החלק האחורי שלו, בגלגל הקדמי שלה.