ש.פ. שייקה ניהול פרויקטים (2003) בע"מ נ' רוזנברג ואח'

פסק דין

ההליכים וטענות הצדדים:

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ (כב' הרשם צחי אלמוג) מיום 5.9.08 בתיק 26-01170-06-5 במסגרתה ניתנו הוראות בנוגע לחלוקת יתרת כספי מימוש בית המגורים של המשיבה והמשיב הפורמלי (להלן: "החייב").

הבקשה מוגשת במועד וזאת על פי הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פס"ד במסגרת הסדר גישור שגובש בתיק 5223-09-09.

המבקשת טענה כי היא נושה של החייב וניהלה נגדו תיק הוצל"פ ואף נרשמה לטובתה הערת אזהרה על בית המגורים. לאחר הליכים משפטיים שניהלה המבקשת כנגד המשיבה והחייב גיבשו הצדדים הסכם שקיבל תוקף של פס"ד ביום 13.5.08 ועל פיו הוסכם כי מתוך יתרת הכספים לחלוקה בתיק מימוש המשכנתא שהצדדים סברו שתעמוד על סך 700,000 ₪, יחלק הכונס 380,000 ₪ לטובת המבקשת ו-320,000 ₪ לטובת המשיבה (להלן: "ההסכם").

יובהר כי המשיבה ניהלה תיק הוצל"פ לגביית מזונות מהחייב והמבקשת ניסתה לפעול בהליכים כנגד המשיבה על מנת להביא לביטול החבות, המשפיעה על אופן חלוקת יתרת התמורה.

חרף הסכמת הצדדים קבע רשם ההוצל"פ בהחלטתו מיום 5.9.08 כי ההסכם אינו מחייב את כונס הנכסים או את קופת הכינוס. על כן נתן הוראות להעביר מיתרת התמורה תשלום לרשות המיסים בהיותה נושה קודמת ובאשר ליתרת הכספים הורה לפרוע את החוב בתיק המזונות שניהלה המשיבה כנגד החייב.

הרשם מבהיר בהחלטתו כי התלבט אם להורות כך מאחר ובתיק המזונות ביטלה ב"כ המשיבה את העיקול שהטילה על חלקו של החייב ביתרת כספי המימוש, אולם הרשם סבר כי נוכח הוראת סעיף 76(ב) לחוק ההוצאה לפועל יש לחלק את הכספים בהתאם לגובה החוב בתיק ולא על פי העיקולים.

המשיבה השיבה לבקשה וטענה כי אכן לחייב היו חובות למבקשת וכי המבקשת ניהלה הליכים כנגד החייב ואף כנגדה באופן אישי. בהמשך לכך הגיעו הצדדים להסכמה שמתוך הכספים שייוותרו בקופת הכינוס תבוצע חלוקה כאמור אך מדובר בחלוקה יחסית ולא היה בה כדי לגרוע מזכויות המשיבה מכח תיק המזונות, וזאת כאמור בסעיף 7 להסכם.

באשר לביטול העיקול שהוטל מתיק המזונות, אכן העיקול בוטל לבקשת המשיבה אולם לא היה בכך להוות ויתור על זכותה לגבות כספים מכח תיק המזונות.

בהחלטתי מיום 29.10.10 ביקשתי מהמבקשת להבהיר האם יש לצרף את הנושים האחרים והכונס כבעלי דין בערעור, שכן עסקינן בחלוקת כספי כינוס, כך שההכרעה עשויה להשליך על זכויות צדדים שלישיים. ב"כ המבקשת הבהיר ואף צירף את תגובת הכונס, שאישר כי לא נותרו בידי כונס הנכסים כספים ואין בהכרעה בתיק זה אלא להשליך על היחסים בין המבקשת למשיבה, שכן החוב לנושים האחרים נפרע.

היום התקיים בפניי דיון וב"כ הצדדים השלימו טענותיהם בעל פה.

במסגרת בקשת רשות הערעור נתבקשתי לדון בה כבערעור, ובהיעדר הסתייגות מטעם המשיבה, אני דן בבקשת רשות הערעור כבערעור ומקבל את הערעור.

דיון והכרעה:

סעיף 1 להסכם שנחתם בין הצדדים ברור ומצביע באופן חד משמעי כי הצדדים מורים לכונס הנכסים לחלק את יתרת כספי הכינוס כך שמתוך סך של 700,000 ₪ ישולם למבקשת סך של 380,000 ₪ ולידי המשיבה סך של 320,000 ₪.

סעיף 6 להסכם קובע כי כל התובענות המתנהלות בכל הערכאות ע"י הצדדים ו/או ילדיהם יידחו. סעיף 7 להסכם קובע כי האמור בסעיף 6 לא יחול על תיק ההוצל"פ המתנהל בין המשיבה לחייב. אין לקבל את הפרשנות שמייחס ב"כ המשיבה להוראה זו ועל פיה ההסכם אינו מתייחס לתיק המזונות ואינו גורע מזכות המשיבה מכח תיק המזונות, שהרי פרשנות זו חותרת תחת תכלית ההסכם ותחת ההוראות המפורשות שניתנו בו בסעיף 1. ההסכם נועד לעשות סוף לכל ההליכים המשפטיים המרובים שננקטו ע"י הצדדים, לרבות הליכים שננקטו ע"י המבקשת כנגד המשיבה ובמסגרתו הוסכם כי כל ההליכים יידחו וניתנו הוראות מפורשות לכונס. קביעת הסך של 700,000 ₪ נעשתה כפי המוסבר בתשובה לבר"ע לאחר שבית המגורים נמכר בסך של 750,000 דולר ומתוכם שולם חוב מובטח לבנק הפועלים בסך של 600,000 דולר והצדדים צפו ליתרה של 150,000 דולר, ששווייה דאז עמד על סך של 700,000 ₪.

בדיעבד מסתבר כי היתרה לאחר ניכוי ההוצאות ותשלום מס עמדה על 653,904 ₪ ועל כן היה מקום לבצע את ההסכם כביצוע בקירוב ולהעביר למבקשת ולמשיבה כל אחד על פי חלקו המוסכם (למבקשת 380/700 מתוך היתרה ולמשיבה 320/700 מהיתרה).

אין בידי לקבל את הפרשנות שמציע ב"כ המשיבה כאילו מדובר בחלוקה יחסית של כספים על פי היתרה שתיוותר מכספי המימוש לאחר פרעון חוב המזונות, שהרי הצדדים נקבו באופן מפורש בסך של 700,000 ₪ שהוא התשלום הצפוי באותה עת לחלוקה, בהתעלם מהחוב בתיק המזונות. כאמור, הפרשנות המיוחסת ע"י ב"כ המשיבה חותרת תחת תכלית ההסכם ומותירה אותו כהסכם שאין לו כל תכלית.

יודגש כי המשיבה היתה מיוצגת בהסכם ע"י עו"ד צבי ברנס כך שלא ניתן לומר כי לא הבינה את אופן הניסוח החד משמעי של ההסכם.

אילו היתה המשיבה לא מוותרת על החוב בתיק המזונות שלו קדימות בחלוקת הכספים הרי שהיה מקום לרשום זאת במפורש בהסכם. אילו ב"כ הצדדים לא היו מודעים לסכומים המדויקים הצפויים להיוותר לאחר פרעון החוב בתיק המזונות, הרי שיכלו לקבוע חלק יחסי מיתרת התמורה.