ש' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

בקשה להכרזת החייב כפושט רגל וקביעת תכנית פירעון שתגלם פדיון זכויות החייב בדירה שבבעלותו במקום לפנות אותו מביתו. החייב, המנהל המיוחד, כנ"ר ומרבית הנושים מסכימים לתכנית ומבקשים לאמצה, אך עריית תל אביב, המחזיקה כ-10% מהנשייה, מתנגדת לתכנית.

1. החייב, יליד 1951, כבן 70, עובד כשכיר ומשתכר כ-5,000 ₪ בחודש.

2. החייב צבר חובות גבוהים ונקלע להליכי פשיטת רגל עקב הסתבכות כלכלית. כנגד החייב הוגשו 11 תביעות חוב בסכום של כ-3.6 מיליון ₪. מרבית החוב הוא לרשויות המס (כ-1.6 מיליון ₪ למס הכנסה ו-500,000 ₪ למע"מ), והיתרה לגופים שונים. תביעת החוב של עריית תל אביב הוגשה על כ-300,000 ₪ ולאחר בדיקה הופחתה ל-176,000 ₪.

3. אין חולק כי כושר השתכרותו של החייב בהתחשב בגילו מצומצם, וככל שתצמח לנושים תועלת משמעותית מקורה בדירת מגורים שבבעלותו וערך השוק שלה כ-1.6 מיליון ₪. בתחילה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים האם יש לחשב את שווי הדירה בפנויה או כתפוסה, ועיריית תל אביב ביקשה לנהל הליך בנושא זה, אך כעת מוסכם כי יש לחשב את שווי הדירה כתפוסה, וכי שוויה אינו עולה על מיליון ₪ להערכת העירייה ועל סכום נמוך מכך להערכת המנהל המיוחד.

    

4. אלא שעל הדירה מוטלים עיקולים, בסכומים גבוהים, על ידי נושים שחובם נובע מפקודת המיסים גבייה – אגף מס הכנסה המחזיק בחוב מובטח בסכום של (כ-1.6 מיליון, מתוכו 123,000 ₪ בדין קדימה), מע"מ (כ-505,000 ₪), ביטוח לאומי (כ-166,000 ₪ מתוכו כ-48,000 ₪ בדין קדימה) ועיריית תל אביב (כ-176,000 ₪). בנוסף רשומות הערות אזהרה לטובת שלושת ילדיו של החייב שטוענים לבעלות ב-50% מהדירה.

5. בנתונים אלו, ומאחר ואגף מס הכנסה הוא נושה מובטח בעל חוב ששוויו גבוה משווי הדירה, ניהל המנהל המיוחד מו"מ עם החייב ובני משפחתו ועם הנושים השונים והגיע לסכמות כי החייב יפדה את הדירה בסכום של 600,000 ₪, תוך 60 ימים, המגלם, להערכת המנהל המיוחד את שווי הדירה כתפוסה, את הסיכון הגלום בטיעוני הילדים והערות האזהרה הרשומות לטובתם, עלויות מימוש וזמן מימוש. בנוסף נוהל מו"מ עם אגף מס הכנסה שהסכים כי תביעת החוב שלו תופחת לסכום של 195,190 ₪, מתוכם 123,000 ₪ בדין קדימה, אך התנה את הסכמתו בכך שהדירה לא תמומש. היינו – מס הכנסה מסכים לוותר על הבטוחה כדי שנושים אחרים יקבלו דיבידנד, אך התנאי הוא שהדירה תפדה ולא תימכר. ואם הדירה תימכר יעמוד מס הכנסה על החוב המקורי ועל הבטוחה. פועל יוצא הוא כי בהתאם להסדר נושים בדין קדימה יקבלו דיבידנד מלא ונושים בדין רגיל יקבלו דיבידנד של כ-36% ברוטו (בעוד שבחלופת המימוש הנושים לא יקבלו דבר).

6. כל הנושים לא התנגדו לתכנית המוצעת ונתנו הסכמתם בפועל או בשתיקה, למעט עיריית תל אביב שמתנגדת לתכנית וטוענת כי הואיל וגם לה יש עיקול מכוח פקודת המיסים והגבייה יש לשלם לה את החוב המלא. לעירייה ארבע טענות.

7. טענה ראשונה הייתה כי הדירה פנויה מבחינה חוקית וכי יש לפנות את החייב מביתו. בדיון האחרון (שלישי במספר בטענות העירייה) חזרה בה העירייה מטענות אלו, וטוב שכך. ראשית, חשיבות קורת הגג ושימורה באה לידי ביטוי בדין ובפסיקה, ואף שלחייב אין זכות מוקנית לפדות את הדירה יש לאפשר זאת במקרים המתאימים (רע"א 3930/20 ישראל נ' הראל (23/6/20) וראו עמדת כב' השופט לוי בע"א 2000/01 בן בסט נ' עין דר (12/8/04) שנותרה, בשלב זה, בדעת יחיד). ושנית, ועיקר, נוכח הסכמתו המותנית של אגף מס הכנסה שמחזיק בבטוחה גבוהה וקודמת בסדר הנשייה, דרישת העירייה הייתה מובילה לפגיעה בחייב ובכל יתר הנושים, כולל העירייה עצמה (למעט מס הכנסה).

8. טענה שניה, כי זכויותיה מבוססות על העיקול שהוטל מכוח פקודת המיסים, ולכן היא דורשת לקבל חלק גדול יותר מן הנושים האחרים. טענה זו אינה תואמת את מצב ההליך שכן נושים אחרים מחזיקים בבטוחה בסכומים גבוהים יותר (למשל מע"מ שמחזיק חוב בסך כ-500,000 ש"ח), וממילא את הסכומים בקופה יש לחלק כדין – דין קדימה תחילה והיתרה באופן שוויוני. דרישת העירייה לקבל חלק גדול יותר מחלקה היחסי אינה סבירה ואינה מתיישבת עם הדין.