החלטה
לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה שבכותרת מכוח הוראות תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").
ביום 23.8.12 הגישה התובעת לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד הנתבעות על סך של 807,044 ₪, שעניינה בתשלום עבור עבודות בנייה והקמת מרלו"ג אשר ביצעה עבור הנתבעות בראשון לציון.
ביום 31.1.13 הוגשה בקשה מוסכמת לתיקון כתב התביעה, במסגרתה הוגדל סכום התביעה לסך של 3,145,328 ₪ (להלן: "כתב התביעה המתוקן"), ולפיכך התביעה הועברה לדיון בבית משפט זה.
לטענת התובעת, בכתב התביעה המתוקן אמנם פירטה את הנזקים שהסבו לה הנתבעות, אך בתום לב היא נמנעה מלתבוע סך של 728,335 ₪ בגין עבודות נוספות שביצעה לבקשת הנתבעות ואשר לא אושרו בחשבון הסופי על ידי חברת הפיקוח ומשכך גם לא שולם עבורן. עוד טענה התובעת כי מגמת בית המשפט היא מגמה ליברלית הנוטה לאפשר תיקון כתבי טענות וזאת על מנת לייעל את ההליך המשפטי ולתחום את הסוגיות שבמחלוקת. אשר על כן, התובעת עותרת לתקן את הסכום הנתבע לסך של 4,680,707 ₪.
בתגובה לבקשה טענו הנתבעות כי יש לדחות את הבקשה בשל מספר טעמים. ראשית, התיקון אינו מעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון, שכן המדובר בעילה צדדית שאינה נוגעת לליבת הסכסוך, העוסקת בשאלת זהות הגורמים האחראים לעיכוב בסיום הבנייה. לפיכך, לטענתן, התרת תיקון כתב התביעה בנקודה שאינה נוגעת לליבת הסכסוך תסרבל את הדיון ותאלץ את הנתבעות להביא ראיות חדשות. בנוסף טענו הנתבעות כי יש לדחות את הבקשה אף מן הטעם כי היא הוגשה בשלב דיוני מתקדם, לאחר שכתב התביעה כבר תוקן וכן בשלב בו הצדדים מנהלים הליך של גישור. לטענתן גם בכך יש להביא לעיכוב ההליך וסרבולו. בנוסף טענו הנתבעות כי יש לשקול גם את העוול שייגרם להן כתוצאה מתיקון כתב התביעה, שכן לטענתן כל תיקון שיבקשו לעשות כעת בכתב ההגנה, כמו תיקון טענת הקיזוז, ייתפס מלאכותי. לבסוף טענו הנתבעות כי מגמת בתי המשפט כיום היא להתיר תיקון כתבי טענות במשורה, רק במקרים בהם התיקון מסייע להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, וזה לא המצב בענייננו.
בתשובה לתגובה טענה התובעת כי יש לדחות את נימוקי הנתבעות בתגובתן ולהתיר את תיקון כתב התביעה. כך, לטענתה, התביעה הוגשה כתביעה כספית בגין כלל הכספים המגיעים לה עבור ביצוע עבודות הבנייה. בכספים אלו כלול הסכום שנשמט בתום לב, ולפיכך אין בתיקון סכום התביעה כדי להביא לסרבול ההליך, שכן הוא אינו משנה את השאלה שבמחלוקת. עוד היא טענה כי בניגוד לטענת הנתבעות, השאלה שבמחלוקת היא מדוע הנתבעות לא שילמו לתובעת את כלל הסכומים המגיעים לה עבור ביצוע עבודות הבנייה. עוד טענה התובעת כי אין אנו מצויים בשלב מתקדם של ההליך, שכן טרם החלו ההליכים המקדמיים ואף לא התקיימה ישיבת קדם משפט. לבסוף טענה התובעת כי אין מקום לטענת הנתבעות כאילו התיקונים שיבצעו בכתב ההגנה באם יותר תיקון כתב התביעה ייתפסו כמלאכותיים.
דין הבקשה להתקבל. תקנה 92 לתקסד"א קובעת כי:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".
גישת בתי המשפט לגבי בקשות לתיקון כתבי טענות היא גישה מקלה, הן לאור הלשון הרחבה בה נוקטת תקנה 92 לתקסד"א, הן מאחר וככלל, התיקון מייעל את ההליכים ותוחם את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. מובן כי על כל מקשה להיבחן בהתאם לנסיבותיו, ובהן, בין היתר, השלב בו מתבקש התיקון, הסיבה לתיקון המבוקש, ועוד. כאשר מבקשים לתקן כתב טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול דעתו של בית המשפט. השאלה הראשונה היא האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון; השאלה השנייה היא האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, כי אז הגישה במסגרת השאלה השנייה היא ליברלית [ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556 (1985). ראו גם: רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 (1998); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214 (1992)].
במקרה דנן, התובעת עותרת להוספת רכיב של עבודות נוספות שבוצעו על ידה ולא אושרו על ידי חברת הפיקוח, ולהגדיל את סכום התביעה בסך של כ-728,000 ₪. נראה כי יש בתיקון זה כדי להביא למימוש הרציונאל הגלום בתקנה 92 לתקסד"א ובירור השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. הרכיב הנוסף שהתבקשה הוספתו אינו נוגע אמנם לליבת המחלוקת בין הצדדים (העיכוב בסיום העבודות), אך כלל השאלות, הן אלה נשוא כתבי הטענות הנוכחיים, והן אלה נשוא הרכיב שמבוקש להוסיפו, מתייחסות להסכם בין הצדדים בעניין הפרויקט הנזכר בסעיף 2 לעיל, ולהתחשבנות ביניהם. יפים הדברים במיוחד לנוכח השלב המקדמי בו מוגשת הבקשה, עוד בטרם נקבעה ישיבת קדם המשפט הראשונה. איני סבור גם כי תיקונים שיבקשו לבצע עתה הנתבעות בכתב ההגנה (זכותן כמובן להגיש עתה כתב הגנה מתוקן) ייתפסו מלאכותיים, ולפיכך, אין בידי לקבל את טענת הנתבעות לפיה ייגרם להן עוול מהתיקון המבוקש. מובן כי טרחה נוספת נגרמת, בשל הצורך להגיש כתב הגנה מתוקן, אך אין מניעה להעניק לנתבעות פיצוי כספי בשל כך.
נוכח האמור לעיל אני מתיר לתובעת לתקן את כתב תביעתה כמבוקש. כתב תביעה מתוקן, בנוסח שצורף לבקשה, יוגש על ידי התובעת תוך 10 ימים, וכתב הגנה מתוקן יוגש תוך 30 יום לאחר מכן.
ק.מ. נקבע ליום 12.6.14 שעה 12:00, והצדדים ידאגו לסיים את מלוא ההליכים המקדמיים ביניהם עד אותו מועד.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות הוצאות בסך 1,500 ₪.
ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.