ש.ב שיווק ומסחר נ' פינסקי

החלטה

1.בפניי התנגדות לביצועו של שיק על סך של 400 ₪, מועד פרעון 28/5/1996.

2.לטענת המבקש המדובר בתיק שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל בקרית שמונה ביום 18/1/1999 והאזהרה בתיק הומצאה למבקש רק בחודש 09/2010. בחלוף 14 שנים ממועד הפרעון ו- 11 שנים מעת פתיחת התיק כנגדו ומדובר לטענתו בשיהוי המגיע לכדי התיישנות.

3.המבקש הוסיף וטען כי על מבקש ביצוע השיק לפרט ולערוך את בקשת הביצוע ולפרט את עילת התביעה ובמיוחד כשחלף פרק זמן רב כל כך ושמלא נעשה כן, יש ליתן לו את יומו בבית המשפט.

4.לגופה של התנגדות, טען המבקש כי אינו זוכר פרטי נסיבות משיכת וביטול השיק, שכן חלפו 14 שנים ממועד פרעון השיק.

5.כן טען, שבשים לב לפרק הזמן שחלף מעת פתיחת התיק ועד עתה, יש להפחית את סכום הפרשי הריבית וההצמדה בתיק ההוצאה לפועל.

6.המשיבה ויתרה על חקירת המבקש ובקשה כי הצדדים יסכמו טענותיהם.

7.בסיכומיו חזר המבקש על טענותיו לעיל והוסיף טענה נוספת לפיה אין להיזקק לתובענה כנגד מסב מאחר שחלפו למעלה משנתיים מעת מועד פרעון ועד פתיחת התיק.

8.המשיבה התנגדה לטענתו הנוספת של המבקש וטענה שמדובר בהרחבת חזית אסורה. לגופן של טענות, טענה שהפרטים המהותיים שלא צוינו בבקשת הביצוע קשורים לעסקת היסוד, דהיינו, העילה החוזית ולא לעילה השטרית הקמה לזה שאוחז בשטר. כן טענה שבהתאם להוראות סעיף 81א3 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967, הסמכות להפחית הפרשי ריבית והצמדה, נתונה לרשם ההוצאה לפועל בלבד ולא לבית המשפט. כן טען המשיב שטענת השיהוי בהליכים אינה מפורטת דיה בכדי להצדיק מתן רשות להתגונן.

9.מעיון בבקשת הביצוע לא מצאתי כי המשיבה מלאה הפרטים הרשומים בחלק ו' לבקשת הביצוע למעט ציון העובדה שהמבקש לא שילם דבר על חשבון החוב.

משכך, לא פעלה המשיבה בהתאם להוראות תקנה 103 (4) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם- 1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל" קובעות שעל מבקש בקשת הביצוע לתאר השטר ולפרט העובדות הנוגעות להחזקת השטר בידיו ושאר העובדות המשמשות עילה לבקשה.

לעניין זה נקבע בע"א 211/73 אמין מחמד שורפה נ' פימה וקסלר, פ"ד כח (1) 512,514 כדלקמן:

"אנו חייבים לציין כי בקשת המשיב לביצוע השיק והתצהיר שהוגש לביסוס אותה בקשה נוסחו ברשלנות רבתי. המבקש ביצועו של שטר (ושיק בכלל זה) חייב על פי סעיף 81א (ג) לחוק ותקנה 88ב (4) לתקנות ההוצאה לפועל לפרש בבקשתו בין השאר את העובדות המשמשות עילה לבקשה...כידוע שיק שנאחז בידי התובע אינו מעמיד כשהוא לעצמו, כל עילה לתובענה...בבקשת המשיב לא נאמר שהשיק הוצג וחולל ואף לא נטען שהיה פטור מחובת ההצגה...ברור שעל פי כתב התביעה כמות שהוא עכשיו, אין המשיב יכול להצליח, ודינו להימחק מחוסר עילה"

בענין הנדון אומנם טענה המשיבה שאין צורך לפרט פרטים כאשר עסקינן בעילה השטרית , אלא שבשים לב לאמור לעיל, ולאור הוראות תקנה 108 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, לפיהן משהוגשה התנגדות , תשמש בקשת הביצוע ככתב תביעה בסדר דין מקוצר, דין הטענה להידחות וגם בעת הגשת בקשת ביצוע בעילה השטרית מוטלת על המשיב החובה לפרט העובדות המשמשות עילה לבקשת הביצוע ומשלא עשה כן, די בכך בכדי להביא למחיקת התביעה, אך הואיל ומדובר בפגם הניתן לתיקון, אין מקום למחוק בקשת הביצוע כעת, אך די בכך בכדי לקבל ההתנגדות וכך הינני מורה.

10.משכך, אין לא מצאתי מקום להידרש ליתר טענות הצדדים.

למעלה מן הצורך אוסיף ואומר, שאומנם אין להידרש לטענה באשר להתיישנות בנוגע למסב אשר עלתה לראשונה בסיכומים. אלא שטענת המבקש לפיה מדובר בשיהוי שהגיע עד כדי התיישנות עומדת בעינה. לענין זה טענה המשיבה כי התביעה לא התיישנה בשים לב להוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, אלא שאין דעתי כדעתה.בעניין זה נקבע בע"א (ת.א. 1952/04 משה אלי נ' יגני שלחוב-אור (פורסם בנבו):"המחוקק מצא לנכון לתחום את התקופה שלאחריה לא ניתן עוד להגיש תובענה, הן על פי הדין הכללי והן על פי דין ספציפי בפקודת השטרות, וזאת על מנת ליצור איזון בין אינטרס הנושה לבין אינטרס החייב.ההגינות כלפי הנושה מחייבת ליתן לו שהות מספקת להכין תביעתו כראוי ולתבוע את המגיע לו, וההגינות כלפי החייב מחייבת לקבוע את הזמן בו לא יהיה חשוף עוד לסכנת תביעה ולא ייאלץ לשמור את ראיותיו לזמן בלתי מוגבל.תורת ההתיישנות אף מאפשרת לבית המשפט להקדיש את הזמן השיפוטי לבעיות אקטואליות של ההווה, ולא לעסוק בנושאים שאבד עליהם הכלח בסוגיות שלא ניתן להוכיחן מחמת חלוף הזמן.תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות, איפא, מן הזמן שבו נולדה לראשונה עילת התובענה, קרי: החל מלמחרת יום הפרעון המוסכם, וכלל הוא שאין ממתינים לגיבושו של החוב לכימותו המדוייק להשגת אסמכתא ולהוכחתו, שכן היום שבו נולדה עילת התביעה לראשונה, הוא יום תחילת המרוץ".

11.אכן כטענת המשיב, לכאורה אין עסקינן בהתיישנות שכן השיק מועד פרעון השיק הוא 8/5/1996 ותיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 18/1/1999 ומיום שהוגש השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל נולדת עילת התביעה. אולם, יש ליתן הדעת לכך שבשלב זה אין המדובר בפסק דין, אלא מדובר בפסק דין על תנאי והתנאי מתקיים רק לאחר שעברה תקופה בה ניתן היה להגיש התנגדות וזו לא הוגשה, או שלחילופין הוגשה ונדחתה (ראה לעניין זה ספרו של כב' השופט בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, עמ' 713-714, וכל עוד לא התמלא התנאי, הרי שאין פסק דין כנגד החייב (הוא המבקש בעניין הנדון).ראה לעניין זה גם בר"ע 87/72 אלבוים נ' אפשטיין, פ"מ כ' (2) 145 שם נקבע כי שטר מבוצע כמו פסק דין אשר ניתן לחייב ביום בו הומצאה לחייב הבקשה לביצוע שטר.

לפיכך גם אם עילת התביעה קמה למשיב ביום פתיחת התיק, הרי שביצוע פסק הדין אפשרי רק בחלוף המועד להגשת התנגדות מהיום בו הומצאה לחייב הבקשה, דהיינו מועד מסירת האזהרה.

בנוסף, כשמדובר בפסק דין, להבדיל משטר, הרי שבאם עברו 25 שנה מבלי שהזכאי עשה כל פעולה לביצועו , רשאי החייב לטעון טענת התיישנות (ראה סעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958) וכבר נקבע לא אחת שבאם יפתח תיק הוצאה לפועל, די בכך בכדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות.

תוצאה שכזאת, מעמידה את השטר, שהוא פסק דין על תנאי כאמור לעיל במצב טוב יותר מזה של פסק הדין ואיני סבורה, כי ראוי ליתן לזוכה לפי שטר מעמד עדיף על פני על פני זוכה לפי פסק דין ולקבוע שאם זוכה לפי שטר לא עשה דבר ולא נקט בשום פעולה לאחר הגשתו להוצאה לפועל, בכל זאת מירוץ ההתיישנות מפסיק ונראה כי תוצאה שכזו הינה תוצאה בלתי ראויה לנוכח תכליתה של ההתיישנות (ראה לענין זה תט (הרצליה) 07-05-2177 סגול יפרח נ' אברהם מולגה פורסם באתר נבו)