ש.ב. נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ ואח'

התובעת, ילידת 1943, טוענת, כי בתאריך 15.2.11 במהלך טיול ביערות הגשם של פרו אשר נערך במסגרת טיול מאורגן שנוהל ואורגן על ידי נתבעת 1, פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (להלן: "חברת הטיולים" או "הנתבעת") בו השתתפה, החליקה ונחבלה בחלקי גופה השונים ובעיקר בשורש כף יד שמאל ובכתפה (להלן: "התאונה"). נוכח נזקי הגוף שנגרמו לה והתנהלות הנתבעת, לטענתה, לאחר החבלה ועד למועד חזרתה ארצה, הגישה התובעת תביעה זו. התביעה הוגשה גם כנגד מבטחת הנתבעת, הכשרה חברה לביטוח בע"מ – נתבעת 2.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הצטרפה לטיול שארגנה הנתבעת בדרום אמריקה בין המועדים 11.2.11 עד 16.3.11. ביום 15.2.11, ועם הגעת קבוצת המטיילים לאזור יערות הגשם בפרו, הוצגה בפני חברי הקבוצה אפשרות בחירה בין שתי חלופות טיול באזור - טיול ארוך בן כשלוש שעות בליווי המדריך הישראלי מטעם הנתבעת שליווה את כל הטיול או טיול קצר בן שעה אחת בליווי מדריך מקומי.

התובעת בחרה בטיול הקצר, שהוצג ככזה שמתאים לכל גיל ואינו מצריך מיומנות הליכה, אולם התקשתה לעמוד בקצב ההליכה במסלול, שהיה קשה לטענתה מבחינה פיזית בדרך בוצית ורצוף במכשולים של צמחיה וגזעי עץ. במהלך הליכתה, נתקלה לדבריה ב"גזע עץ מלא בירוקת", החליקה ונפגעה.

התובעת הוסיפה וטענה, כי לקראת הטיול ביערות הגשם היא קיבלה מגפיים אשר, בשל מחסור במגפיים, היו גדולות ממידתה והקשו על הליכתה. נטען, כי לאחר התאונה נאלצה התובעת לחזור למלון בכוחות עצמה, כשהיא סובלת מכאבים, וגם שם לא קיבלה טיפול רפואי מתאים.

לטענת התובעת רק למחרת היום, עם הגעת הקבוצה לעיר קוסקו, היא נבדקה לראשונה על ידי רופא אורתופד מקומי אשר אבחן שבר בשורש כף ידה השמאלית והמליץ על ניתוח דחוף. משסירבה התובעת לבצע את הניתוח בחו"ל וביקשה לשוב ארצה, נאלצה להמתין יומיים נוספים לטיסות חזרה ארצה, על אף קיומן של טיסות מוקדמות יותר, ובמהלך הטיסות נאלצה להמתין שעות רבות בשדות התעופה, ללא סיוע או ליווי של נציג מטעם הנתבעת, וללא תרופות לשיכוך כאביה.

לטענת התובעת, חזרתה לארץ בשלב מאוחר, לאחר ששה ימים, הובילה להפחתת הסיכוי להצלחת ניתוח לתיקון השבר, ובסופו של דבר רופאיה בארץ המליצו לה לעבור רדוקציה של השבר, שגם לאחריו היא נותרה עם מגבלות ממשיות.

לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לבדוק את תנאי השטח, לא התאימה את מסלול ההליכה לגילה של התובעת, לא דאגה לאספקת מגפיים מתאימים למידותיה ואף לא הזהירה אותה מפני סכנת הנפילה במקום התאונה, ויש לחייבה בפיצוי התובעת בגין נזקיה.

התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת של מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר חדאד מרואן, אשר העריך את נכותה הרפואית המשוקללת בשיעור של 42% בגין שינויים ניווניים בשורש כף יד שמאל המשפיעים באופן בינוני על תפקודה, הגבלה בתנועות כתף שמאל, הגבלה בתנועות עמוד שדרה מתני ופגיעה חלקית בעצב המדיאני בתעלת שורש כף יד שמאל.

הנתבעת מנגד הכחישה את נסיבות התאונה, את אחריותה לנפילת התובעת ואת גובה הנזק הנטען, כשלטענתה, התובעת החליקה ונפלה מסיבה שאינה ברורה.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לפני יציאת קבוצת המטיילים לטיול ביערות הגשם הם קיבלו מהנתבעת הדרכה מפורטת לגבי תוואי הדרך, לגבי האפשרות שיהיו בו מכשולים המאפיינים את יערות הגשם, ולגבי האפשרות שלא לצאת לטיול ולהישאר במלון. ואולם, התובעת בחרה לצאת לטיול הקצר, שהינו ברמת קושי נמוכה ומיועד לאנשים מבוגרים בעלי קצב הליכה איטי, ובשום שלב התובעת לא פנתה למדריך בנוגע לטיב הציוד שסופק לה, בנוגע לקצב ההליכה או לתנאי המסלול.

עוד טענה הנתבעת, כי כבר במקום נפילתה ניתן לתובעת טיפול רפואי, שכלל חבישה של היד ומשככי כאבים. לטענתה, היא עשתה כל שביכולתה על מנת לסייע לתובעת לקבל טיפול רפואי ולחזור ארצה במהרה ובנסיבות אלה לא נפל כל פגם בהתנהלותה עובר לתאונה ולאחריה.