ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ. חנן כהן ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט אריה נאמן) בת"א 63038-02-18 מיום 5.9.2018 במסגרתה הורה בית משפט המחוזי על העברת מקום הדיון בתובענה נגד המשיב 1 לבית הדין האזורי לעבודה ועיכוב ההליכים נגד המשיבים 2 ו-3.

2. ביום 27.2.2018 הגישה המבקשת, חברה המתמחה בתכנון וייצור תבניות ומוצרים נלווים ליציקות בטון (להלן גם: "החברה"), תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרתה נטען כי המשיב 1, שהיה בתקופה הרלוונטית עובד של החברה, ניצל הזדמנות עסקית של החברה והחל לייבא ולשווק בארץ אטם מיוחד המכונהRiveStop וכונה על ידי המשיבים "פקקומט" (להלן: "המוצר"), אותו ניתן להתקין בתוך יציקות בטון על מנת להבטיח את אטימותן למים ולגזים. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיב 1 נחשף למוצר במהלך עבודתו בחברה, ככל הנראה כאשר ביקר כנציג ושלוח מטעם החברה בתערוכה מקצועית בגרמניה. התביעה הוגשה נגד המשיב 1, שהיה כאמור עובד החברה, נגד המשיבה 2, חברה בבעלות ובשליטת המשיב 1, וכן נגד המשיב 3 אשר לטענת החברה הינו שותפו של המשיב 1 בפעילותו העסקית. 

3. ביום 17.4.2018 הגישו המשיבים בקשה להעברת הדיון בתובענה נגד המשיב 1 לבית הדין האזורי לעבודה (להלן: "בית הדין") ועיכוב ההליכים נגד המשיבים 2 ו-3 בבית המשפט קמא עד למתן החלטת בית הדין. המבקשת התנגדה לבקשה להעברת מקום הדיון בטענה כי התביעה איננה מבוססת על עילות הנובעות מיחסי עבודה וכי היא מבוססת על עילות בפקודת הנזיקין השוללות את סמכות בית הדין.

4. החלטת בית המשפט ניתנה ביום 5.9.2018 במסגרתה הורה בית המשפט על העברת הדיון בתובענה נגד המשיב לבית הדין ועל עיכוב ההליכים בתיק נגד המשיבים 2 ו-3 עד להכרעת בית הדין לעבודה. נפסק, כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית הדין מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בתי הדין לעבודה"). בית המשפט קבע כי המעשים המיוחסים למשיב 1 נעשו מתוקף יחסי עבודה בין המשיב לבין החברה וכי טענות החברה לפיהן מהות הסכסוך איננה יחסי עבודה אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה כי המשיב 1 נשלח לתערוכה מטעם החברה ועל חשבונה. עוד נקבע כי טענות החברה בדבר עילות נזיקיות כגון גזל ורשלנות הועלו בסתמיות לצורך התאמת התביעה להידון בבית המשפט האזרחי, אולם אין בהן ממש, וממילא עיון בכתב התביעה מעלה כי לא אוזכרה בו פקודת הנזיקין. בית המשפט קמא הדגיש כי טענת החברה לפיה המבקש פעל מתוך רשלנות אינה מבוססת ואינה הגיונית ועל כן, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 508 (2004) (להלן: "עניין פי.או.אס") התביעה מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין. עם זאת קבע בית המשפט קמא בסעיף 19 להחלטתו כי "ככל שביה"ד ימצא לנכון כי אי אילו מהסעדים המבוקשים באשר (למשיב) 1 אינם בסמכותו ואין הם נילווים לדיון אשר יתנהל בפניו, הדבר יידון לאחר ההכרעה בביה"ד במסגרת תביעה זו לאחר חידושה".

5. מכאן הבקשה שלפניי בגדרה טוענת החברה כי העוולות העיקריות עליהן מבוססת התביעה נגד המשיב 1 הן עוולות הגזל, התרמית והרשלנות שבפקודת הנזיקין ועל כן הדיון בתובענה מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט האזרחי; כי החברה היא ה"אפוטרופוס" על תביעתה וזכאית לנסח את התביעה כרצונה; כי לא היה מקום לעכב את התביעה נגד המשיבים 2 - 3 שכן היא הוגשה כדין ומצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט; כי החלטת בית המשפט בנוגע להחזרת הדיון מבית הדין לבית המשפט המחוזי ביחס לסעדים שאינם בסמכותו מנוגדת לכלל "לא יעבירנו עוד" הקבוע סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

6. דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.

7. סוגיית היקף סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה נדונה זה לא מכבר בבית משפט זה בפסק דינה המעמיק של השופטת דפנה ברק-ארז (עימה הסכימו השופטים יורם דנציגר ומני מזוז) בעניין רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015) (להלן: "עניין רוחם") והמתעניין יעיין שם. כבר עתה יאמר כי ניסיונה של המבקשת להיתלות על עובדות עניין רוחם הוא ניסיון נפסד שכן באותו עניין, שלא כבעניינו, דובר בתובענה שעניינה גניבה ומעילה בכספי מעסיק, קרי תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין, ואילו בעניינו עסיקנן בתובענה שעילתה ניצול הזדמנות עסקית וגזל סוד מסחרי – עילות תביעה שאינן נזכרות בפקודת הנזיקין.

8. בית הדין האזורי לעובדה הוקם מכוח חוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וסמכויות שיפוט ייחודיות הוענקו לו בחוק זה ובמספר מצומצם של חוקים אחרים. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כדלקמן:

24 (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -